אין ספק ששנת הלימודים האחרונה הייתה שנה מאתגרת במיוחד, לאור ההגבלות והסגרים עקב נגיף הקורונה, אך בעוד שרבים מכתירים שנה זו כ'קשה', רם שמואלי, שהחל השנה לעבוד כמורה בתיכון קרית חיים, מסביר שהמשבר רק יצמיח את המערכת כולה.
שמואלי (60), יליד כפר יהושע ותושב כרם מהר"ל, תת אלוף במילואים, שירת כטייס וכראש להק המודיעין בחיל האוויר. ב-2008 היה ממקימי מיזם 'הטובים בחינוך', שהחל בהסבת פורשים מצה״ל ואקדמאים להוראה, והיה ממייסדי מיזם 'ערי חינוך', שמקדם תוכניות חינוכיות ברשויות המקומיות.
הוא מכהן גם כיו"ר ארגון 'השומר החדש' וכיו"ר עמותת כפר הנוער גלים. בשנתיים האחרונות החל ללמוד בעצמו בתוכנית להסבת אקדמאיים לפורשי צבא, במטרה למשוך לעולם החינוך מורים בעלי ניסיון צבאי. במסגרת ההתנסות החל לעבוד כמורה בתיכון קרית חיים, ומלמד את המקצועות סוציולוגיה, לשון, תנ"ך וחינוך.
התשוקה לחינוך החלה לבעבע כבר בתפקידיו הצבאיים. "כמפקד אתה גם מחנך דור, וכשאני מסתכל על הילדים והנכדים שלי, אני מרגיש שאני חייב לדאוג לעתיד שלהם, וכמה שזה נשמע מליצה, העתיד של המדינה קשור בקשר הדוק בחינוך שיינתן כאן.
"בחיל האוויר לימדו אותי שגם אם אתה תת אלוף, שצריך לעזוב הכל ולרדת אל השטח. בתפקידי, אחת לשבוע הצטרפתי כטייס שני לטייס צעיר, משם הגיעה ההבנה שצריך להיות מורה בשטח. בחרתי בתיכון קרית חיים, כי רציתי לפגוש את העם, ולא חיפשתי מקום שייתן לי כבוד או מעמד. ובאמת פגשתי את עם ישראל במיטבו. לימדתי בעבר גם נוער בסיכון והבנתי שאם מגיעים ללב שלהם, הם מדהימים.
"אני מאושר שיצא לי ללמד בתקופת הקורונה, רבים לא מבינים שבזכותה, 250 אלף מורים עברו תהליך לימוד מהיר מאד, שאמנם בא מתוך קושי גדול, אך זהו משבר בונה שאנו עוד נקטוף את הפירות שלו. למשל, אפשר להסתכל על הדרום ולראות כי בזכות הקורונה, לראשונה, בימי הלחימה שגרת הלימודים שלהם המשיכה.
"יש שיפור בולט ברמה טכנולוגית, אבל גם בלקיים מפגשים רחבים ללא מגבלות, ועוד יתרונות שנבין רק בהמשך. מערכת החינוך בישראל היא לא במצב טוב, אבל מהשטח הרגשתי שינוי מבעבע, שצריך לנהל אותו היטב. העיניים של המורים נפתחו פתאום, והם זקוקים לעצמאות. מורה אינו בעל הידע שצריך להעביר לתלמידים. יש כאן שותפות".
כששמואלי נכנס לכיתה הוא מצהיר בפני תלמידיו 'אני לא הולך ללמד אתכם'. "אני מנסה לייצר עם תלמידי חקר של קבוצות, למידה מחוץ לכיתה, למידת עומק שלא תיעלם ברגע שייגמר המבחן. לזה הקורונה מאוד תרמה ופרצה לכך את הדרך".
את ההוראה בכיתה פגש כבר לפני שנים. "כשהשתחררתי, הלכתי להיות עוזר מורה בבית ספר יסודי בחדרה, במשך שלוש שנים. בשנים האחרונות הרגשתי שאני חייב לעצמי גם תעודת הוראה. היום, כשאני פוגש את התלמידים שלי, אני לא מנפנף להם בהיותי טייס, אבל אני כן מרגיש שאולי זה עוזר לי, כי הם קצת מכבדים אותי יותר".
הוא שותף לניסיון לעצב תוכנית חינוכית יחד עם 'קבינת החינוך הציבורי': "לב התוכנית מדבר על עצמאות מנהלים שמניעה עצמאות מורים, שמניעה עצמאות למידה של ילדים, לקיחת אחריות וחיבור להורים. זהו תהליך ספיראלי. אנו שואפים ללמד את התלמידים את המיומנויות של החיים, התמודדות עם קשיים של חקר מידע. אין בעיית מידע אלא איך לחפש, וכמובן להתחבר לאקטואליה. למשל המהומות האחרונות הביאו עימם הזדמנות מצוינת ללמוד על ערביי ישראל ולקיים דיונים בנושא".
לגבי הבגרויות הוא אומר: "אנו דוגלים להוריד לחמישה מקצועות חובה, כדי לפתוח את המנעד להתאמה אישית ולא להיות מוגבלים בגלל עומס בגרויות".
פורסם לראשונה: 18:28, 14.06.21
