סיפור הגבורה של לוחם השריון רב"ט עידו סומך מעפולה עוד יסופר רבות. סומך, נהג טנק בחטיבה 7 בגדוד 77 של חיל השריון, הצליח לבדו בחירוף נפש לחסל עשרות מחבלים שחצו את הגבול בשבת השחורה ב-7 באוקטובר ולאחר מכן, תוך כדי שהסיח את דעתם של המחבלים, הציל אזרחים רבים ממסיבת הטבע ברעים.
עכשיו אביו איציק סומך משחזר את רגעי הפחד והחרדה בהם היה בטוח שעידו כבר אינו בחיים ועד המפגש המרגש עם בנו בבית החולים, שהיה עבורו כמו לידה מחדש. וכן גם על הגאווה העצומה שהסב לו ולרבים אחרים שחבים לו את חייו.
חוסר ודאות
איציק סומך, חוקר במחלק ההונאה במשטרת ישראל מחוז צפון, היה בביתו בבוקר שבת ה־7 באוקטובר כשהתחילו טפטופי הידיעות על מחבלי חמאס שפרצו את הגדר מרצועת עזה אל עבר ישראל. "כאבא לחייל שמשרת בגבול עזה, כבר העירו אותי ב-7 בבוקר", הוא משחזר, "אחי התקשר אלי בבהלה ואמר לי: 'איציק תקום, יש מלחמה בגבול עזה, מחבלים נכנסו לישראל, תראה מה קורה עם עידו'".
לאחר שהתעשת ניסה סומך ליצור קשר עם בנו ללא הצלחה. "התקשרתי ושלחתי הודעות והוא לא ענה לי. צפיתי בדיווחים בטלוויזיה, בהתחלה כולם היו בהלם ולא דיווחו על ההרוגים. ניסיתי לבחון את הפנים של הכתבים וראיתי את העצב שעל פניהם. אני מתחיל להבין תוך דקות שיש ממש בלגן והבן שלי בסכנת חיים. התחלתי להתחנן אליו לאות חיים. כתבתי לו: 'עידו, תגיד לי שאתה בטנק', לא ציפיתי שמחבלים יבואו ויצליחו לפוצץ טנק".
עידו סומך היה נהג של אחד משני הטנקים שיצאו לבלום את המחבלים שחצו את הגדר. בעדותו הוא סיפר כי לאחר שהצליחו לחסל עשרות מחבלים, הטנק שלו ספג פגיעה מטילי נ"ט שנורו לעברו. בזמן ששני חברי הצוות שלו נפצעו, המשיך סומך להסתער על המחבלים ודרס כמה מהם, עד שהגיע לאזור מסיבת הטבע ברעים, שם נתקל בשוטרים שניהלו קרב יריות עם המחבלים.
בתושייה חסם סומך את המחבלים עם הטנק על מנת שישמש כחיץ בינם לבין השוטרים. לאחר סיום הקרב התברר לו שהשוטרים כבר אינם בין החיים והוא הבחין ב-5-10 מחבלים מטפסים על הטנק. בקרב הרואי הוא הצליח לחסל אחד מהם ולאחר מכן נכנס לתא הנהג והתבצר בתוכו, תוך כדי שהמחבלים זורקים לעברו רימונים.
פציעה קשה
סומך המשיך בנסיעה עם הטנק הבוער ודרס מחבלים נוספים בדרכו, עד שהבין שאין לו ברירה והוא נטש את הטנק. במהלך הקרב נהרגו התותחן של הטנק אריאל אליהו ז"ל והטען אופיר טסטה ז"ל. תוך כדי המנוסה פגש סומך בשלושה אזרחים, שאחד מהם היה ירוי בחזה, הוא הכניס אותם לרכבם ונסע מהזירה. לאחר חצי שעה של מנוסה הם נעצרו ביער, שם התפתחה עוד תקרית עם מספר מחבלים לא חמושים וסומך חיסל את אחד מהם ונאבק עם השאר תוך כדי שהוא סופג סלעים לראש, כתוצאה מהם נשברו לו הלסת, ארובת העין, הלחי והשיניים הקדמיות. בדרך לא דרך הצליח סומך להדוף את המחבלים, ברח במשך כמה דקות עד שהגיע לשיח בו הסתתרו גבר ואישה, הם שהו שם יחד שש שעות במהלכם המחבלים שעברו שם לא שמו לב אליהם, עד שהגיעו כוחות החילוץ ופינו אותם לבית החולים סורוקה.
האב איציק לא קיבל במשך כל זמן הקרב אות חיים מבנו. רק סביב השעה 8:50, אחרי כמעט שעתיים של חוסר ודאות, עידו יצר קשר. "עידו שלח לי הודעה 'בחיים. לא יכול לדבר'. זה היה תוך כדי התרחשות כשכבר כל הצוות שלו מת והוא ניסה להבין איפה הוא. הוא היה בדרך לאזור של המסיבה ברעים, הוא אפילו לא ידע על קיומה של המסיבה. הוא ראה כמויות של רכבים ורק מאוחר יותר הוא הבין שהייתה שם מסיבה".
לאחר ההודעה המנחמת קיבל איציק אוויר לנשימה, אבל עדיין היה חסר מנוחה עד שעות הבוקר המאוחרות שבנו לא הגיב להודעות. "הגיעה כבר השעה אחת בצהריים וניסינו לברר עם אנשי צבא וכל מי שאנחנו מכירים מה עלה בגורלו. פתאום בסביבות אחת וחצי בצהריים אני מקבל שיחה ורואה על הצג שכתוב 'עידו'. ענה לי מישהו אחר מהצד השני שאמר שקוראים לו עילאי: 'אני שוכב פה ליד הבן שלך, הוא פצוע קשה, אנחנו צריכים חילוץ' והתנתקה השיחה".
לאחר דקות מורטות עצבים החליט סומך לצאת בעצמו יחד עם בני משפחתו לחפש את עידו בדרום הארץ. "דיווחתי למשפחה שעידו פצוע קשה והתחלנו לנסוע לכיוון הדרום עד שנעצרנו בתחנת הדלק בכביש 6, שם אמרו לנו שסורוקה הוא שטח צבאי סגור ואין כניסה. התקשרנו לכל מי שיכולנו והתחננו לעזרה. צרחתי את נשמתי ואיבדתי את הקול שלי מרוב צרחות. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ניסיתי לתאר בדמיוני מה קרה לבן שלי אם הוא קטוע רגליים או קטוע ידיים או חלילה הוא מת. כל המחשבות הכי גרועות בעולם הגיעו אלי".
כושר מנהיגות
אחרי כמה שעות בתחנת הדלק בכביש 6 קיבל סומך שיחת טלפון מקצין במילואים שבישר לו שעידו אותר וחולץ לבית החולים סורוקה. "הוא אמר לי שהוא לא פצוע קשה, שהוא פצוע בפניו והוא יחיה. שחררתי זעקת שמחה שסוף סוף אני שומע שהבן שלי חי והוא במקום בטוח".
שיחת הטלפון הראשונה עם בנו הייתה מטלטלת. "אני לא אדם מאמין, אני אדם חילוני, אבל באותו רגע שאמרו לי עידו רוצה לדבר איתך, הרגשתי כאילו שערי שמים נפתחו בפניי וכאילו אלוהים מדבר איתי. עידו אמר לי: 'אבא' והרגשתי יותר מרוגש מתינוק שאומר בפעם הראשונה את המילה 'אבא'".
בדרך לא דרך הצליח סומך יחד עם גרושתו להגיע לבית החולים סורוקה והם נפגשו עם בנו בבית החולים. "פגשתי את הבן שלי במיון וראיתי אותו כולו מכוסה דם ורק שני עיניו מסתכלות עלי בעצבות וחוסר אונים. הרגשתי כאילו הוא רוצה לראות את התגובה שלו למה שאני רואה כרגע. כולו היה שבור וחבול והשיניים הקדמיות שלו היו חסרות. זה מטורף לחשוב שמחבלים ריסקו לבן שלי את השיניים עם סלעים. הם גם חתכו לו את הפנים בסכין ויש לו שלושה תפרים".
במהלך ימי האשפוז הארוכים בבית החולים סיפר הבן לאביו במקוטע ובשברי מילים את סיפור הגבורה הלא ייאמן שלו. "תוך כדי השעות שאנחנו יושבים שם הוא סיפר לי עוד ועוד רגעים מהסיפור שלו. ניסיתי לחבר את הסיפור במלואו, אבל גם הוא היה בלתי נתפס".
הבנת באותו רגע שהוא היה גיבור?
"כשהוא התחיל לספר את הסיפור וחיברתי את הפאזל, אמרתי לו 'אתה מבין איזה גיבור אתה, היום הוכחת לעולם מי אתה'. הוא עוד לא בן 20 ופתאום הוא על טנק ונלחם מול אלפי מחבלים. זה הזיה".
מאיפה הוא קיבל את הכוחות האלה?
"מי שמכיר אותו יודע מי זה עידו. הוא ילד חכם בטירוף, עם המון עוצמה וכושר מנהיגות. הוא ניחן בחשיבה יצירתית בשעות לחץ. הוא דאג לשוטרים שהוא ראה בדרך עם הלב הענק שלו, הם היו במיעוט מספרי מול המחבלים. הוא ידע לעצור בדרך ולבדוק דופק לחבר שלו שהיה שרוע בטנק. הוא גם הצליח לעצור בדרך רכב דוד צה"לי שהשתלטו עליו מחבלים".
אתה גאה בו מאוד?
"אין ילד כזה בעולם. אני לא אובייקטיבי אבל כל מי שמכיר אותו יודע שהוא יחיד ומיוחד".
כוננות רגילה
לאחר עשרה ימי אשפוז בבית החולים רמב"ם נמצא עכשיו עידו סומך בתקופת התאוששות. "הוא עכשיו הרבה יותר חזק. כמו שהוא היה חזק במלחמה הוא עכשיו חזק בהחלמה ועושה את הדברים כמו שצריך" סיפר האב, "עידו מחלים ונפגש עם אנשים, הוא מספר את הסיפור שלו למרות הקושי שלו כשהוא עם לסתות סגורות כי אין לו שיניים קדמיות. אני כל היום אתו ומסביבו. אני כל הזמן מסתכל עליו ורוצה להאמין שהוא במציאות באמת איתי ולא בחלום".
קראו גם:
הוא נפגש עם האנשים שהציל?
"יש חבר'ה שכבר הודו לו. אפילו ההורים של ההרוגים שהיו אתו בטנק הודו לו, שהם הבינו שהוא ניסה לעשות מה שהוא היה יכול. משפחה דתית במצפה יריחו הודו לו ברמה כזו שהם תלו שלט ענק בכניסה ליישוב: 'עידו סומך גיבור ישראל, אוהבים אותך'. הם ידעו שהוא ניסה להציל את הבן שלהם ככל יכולתו. הם אמרו לו, לפחות יש לנו קבר לעלות אליו ושיש מי שיספר את הסיפור של הילד שלהם".
עידו סיפר לך על הכוננות שהייתה בגזרה אם היא הייתה מספיק גבוהה באותו יום?
"לא היה משהו מיוחד. הייתה כוננות רגילה, ימים שגרתיים לחלוטין בלי שום דריכות מבצעית. זה מחדל. אני כואב ורותח על מה שקרה, זה לא היה צריך לקרות במדינת ישראל. היום כולם יודעים שהיה פה מחדל. אני מאוכזב וחבל שזה קרה. אני מקווה שדבר כזה לא יחזור, זו לא מדינת ישראל שאנחנו כל כך גאים ומתפארים בכוחות שיש לנו ופתאום באים מחבלים בטנדרים ואופנועים ומכסחים אותנו. עידו עשה מעשה גבורה ובזכותו לא היה חלילה גרוע יותר".
