"אני כבר לא יכולה לשמוע את זה יותר. לא משנה מה אני מבקשת ממנה, היא רובצת בסלון ועונה 'רגע', 'עוד מעט', 'אחר כך', 'מאוחר יותר' או 'לא עכשיו', וזה במקרה הטוב, כשהיא בכלל מגיבה! אני מרגישה שהיא עושה לי דווקא וזה מכעיס, מעצבן ומעציב בו זמנית".
מזדהים? גם אתם שומעים את התגובות הללו מהילדים שלכם? גם אתם מרגישים שהם דוחים שוב ושוב כל מטלה שהתבקשו לבצע?
"זה לא קורה רק להורים לילדים עם אתגרי קשב", אומרת מנחת ההורים קלאודיה כץ, "מדובר במצבים שבהם ילדים – למרות שלמשימה שהוטלה עליהם יש זמן מוגדר ומוגבל - דוחים את זמן ביצועה ללא סיבה ברורה נראית לעין, כדפוס חוזר".
כץ מתארת מספר גורמים אפשריים לדחיינות, ואת מה שעובר בראשם של הילדים:
"זה גדול עליי": המטלה מאתגרת וספק אם אצליח להתמודד איתה.
"יידרש מאמץ רב לביצוע מושלם (בינוניות זה לא מספיק) אז לא בא לי אפילו להתחיל עכשיו"
"יהיה לי מספיק זמן לבצע את זה אחר כך"
"יש לי דברים חשובים יותר ודחופים יותר לבצע כעת"
"המשימה הזו משעממת ולא חשובה"
"הם כל הזמן מנהלים אותי - אני רוצה לקבוע לעצמי את סדר היום"
הדחיינות יוצרת הצטברות של משימות, תחושת עומס, תסכול ואכזבה מעצמי, משבשת את סדר היום, מייצרת ויכוחים ואווירה מתוחה בבית וגם פגיעה בתחושת הערך והמסוגלות.
אז מה עושים?
כץ מציעה 8 דרכים להתמודדות עם הדחיינים:
הערכת הזמן
כדאי לרשום את הזמן המשוער שלוקחת פעולה מסוימת ואז למדוד את זמן הביצוע שלה. בהתאם לפער, תכננו לו"ז מותאם יחד עם הילד.
אתגר ההתנעה
הילד מתקשה להתחיל את הפעולה? פרופ' ראסל ברקלי, מומחה עולמי בתחום הפרעת הקשב, מגדיר זאת כ"עיוורון לזמן": קבעו ציון חיצוני ברור ומוסכם עם הילד. ברגע שהסימן מופיע - הילד ייגש לבצע את הפעולה. למשל, הוא יכוון בעצמו שעון לשעה מסוימת ועם הצלצול יבצע ללא תזכורת שלכם.
לחלק את המשימה
כשהמשימה נתפסת כארוכה ומעיקה, כדאי לפרוט אותה למשימות ביניים קטנות. עבודה גדולה לבית הספר אפשר לפרוט לפרקים ולבצע בכל יום פרק או שניים.
תעדוף חכם
לעיתים הילדים יבחרו להתחיל בקל והכייפי ולא בחשוב. כדאי לזכור: לא כל מה שחשוב בעינינו חשוב גם בעיניהם ולהפך. הכינו רשימת משימות ותעדופים משותפת, ושלבו את המשימות הקלות והמאתגרות.
חרדה מכישלון
כל ההורים שפגשתי רוצים לגדל ילד עם תחושת ערך טובה ותחושת מסוגלות גבוהה. תחושה זו מבוססת על מה שהילד חושב על עצמו ועל המצופה ממנו. עידוד ויצירת הזדמנויות להתנסות בהם, הם המפתח לביסוס תחושת ערך טובה.
העידוד חשוב שיינתן על עצם ההשתדלות והתנועה לעבר המשימה ולא רק על התוצאה הסופית. שימו דגש על צעדים קטנים. אם הילד לא מכין כלל שיעורי בית אבל היום לקח את המחברת והחל לפתור תרגיל אחד- מגיע לו עידוד.
יצירת הזדמנויות להתנסות
כשהילד כבר מגלה יוזמה לבצע משהו, אפשרו לו לבצע, גם אם זה יהיה פחות טוב מכפי שהייתם מבצעים בעצמכם. עודדו אותו על המחשבה והניסיון – ותעדו את הניסיונות ב"תיבת קרדיטים" או ב"רשימת הצלחות".
ציפיות גבוהות
כשהילד מבין שהדגש הוא לא על התוצאה והעידוד הוא על עצם ההשתדלות יש סיכוי שיעז יותר.
קראו גם:
שליטה בלו"ז
בקשו מהילד לשתף אתכם במסגרת הלו"ז המתוכננת שלו. או: כשאתם מבקשים שיבצע מטלה, תנו לו מסגרת זמן לביצועה ("כשאחזור בארבע מהעבודה, אני מבקשת שהכלים יהיו כבר במדיח").
זה לא המה אלא האיך
נסחו את הדברים בצורה חיובית, מכבדת, ברורה ומדויקת ככל האפשר: "בוא נשב להכין שעורים בחשבון כדי שתוכל לצפות בפרק" במקום "אם לא תכין שיעורים לא תוכל לצפות".
ניסיתי וזה לא עוזר! מה עושים?
"קודם כל נושמים", אומרת כץ, "משננים שזה תהליך ולא משהו שקורה ביום אחד, מציינים לעצמנו כל הצלחה, התקדמות וצעד קטן, ממשיכים להתמיד בעידוד ושיח ומאפשרים לילד להתנסות, להיכשל ולשאת בתוצאות, וגם, לא פחות חשוב: זוכרים לתת דוגמה אישית".
קלאודיה כץ, מייסת שיטת "חשיבה הורית", בוגרת מכון אדלר, מנחת הורים ומרצה, מנחת קבוצות, סדנאות וצוותי הוראה. 054-7721255
