הוא בא לאסוף אותי. היה חשוך. סרקתי את הרכב מימין לשמאל עד שעיניי נתקלו בידית האוטו שבלטה מהדלת.
מצאתי! חוויית ניצחון קטנה. נכנסתי לרכב, משהו הרגיש מוזר, לא כשורה. שמעתי אותו מהמושב הקדמי בקול משועשע – שששלום.
אופס, נכנסתי למושב האחורי. פספסתי את הידית הראשונה בסריקה.
צחקתי ועברתי קדימה.
שמי סיגל שחף אילן, בת 33, אני מתגוררת במושב צרופה (באיזור חיפה) ויש לי לקות ראיה שנקראת RETENITIS PIGMENTOSA. בקיצור RP, ובהומור: RPG.
שדה הראייה שלי מצומצם. מה זה אומר? אני רואה את הדבר עליו אני מסתכלת, ולא את המסביב. כנראה לא תשמעו אותי אומרת את המשפט 'קלטתי בזווית העין'. כשמישהו אומר, 'וואי וואי, תראי את הציפור', עד שאמצא לאיזה כיוון הוא מצביע, הציפור כבר עפה לה.
'וואי, תראי איזה צב!' זה משפט יותר משמח לשמוע.
רוב האנשים שפוגשים אותי לא שמים לב בכלל ש'יש בעיה'. האמת שאני גם לא מתייחסת לזה כ'בעיה', יותר כמצב שאני צריכה ללמוד להתנהל איתו. המצב הזה מאוד האט אותי בחיים, גרם לי לשים לב לפרטים ולקחת את הזמן. לאן כולם ממהרים?
לחצות כביש ולעבור דרך מקום סואן זה ממש רכבת הרים עבורי, וקורה די הרבה שאני נתקעת באנשים.
זה לא נעים להיתקע במישהו, ואנשים לוקחים את זה מאוד אישית. הרבה פעמים הם נעלבים למרות שאנחנו לא מכירים.
המוח שלי כל הזמן עובד על ליצור תמונה של המרחב בו הוא נמצא, הוא אוסף מידע, מחבר פרטים ותמונות כמו קולאז'. לפעמים הוא מפספס משבצת אחת בתמונה - ובדיוק במקום הזה הייתה כוס זכוכית. אופס!!
אני לא נוהגת, ולמדתי לבקש עזרה כשצריך. זה מצריך ממני כל הזמן לקלוט מה אני צריכה ולהיות אמיצה לתקשר את זה החוצה, כי אף אחד לא באמת יכול להיכנס לנעליי (גם לא אנשים אחרים עם RP).
קראו גם:
בעיקרון הרופא שאבחן אותי סיפר לי שהמחלה הזו לאט לאט מדרדרת עד לעיוורון.
אני מאמינה בניסים, ואולי מה שהוא אמר לא יהיה נכון לגביי.
אבל אולי כן?
ואיך בכלל מכילים את נבואת הזעם הזו? שאלות שעוד לא מצאתי להן את התשובה.
אם יש מסר שאני רוצה להשאיר כאן, זה: להישאר בענווה. ובחמלה.
זה שלפניך בפקק, זה שמעכב את כל התור, אשתך, הבן שלך, כל אחד ואחד ואחד ואחד, סוחב תיק ומתמודד עם הלקות שלו.
אצל כל אחד זה מתבטא אחרת, ולפעמים זה חבוי ממש טוב וקשה לראות אותו. אבל אין אדם שלא מתמודד.
אז הלוואי ונהיה יותר עדינים אחד עם השנייה, יותר טובים אחד אל השנייה. גם לאנשים זרים ברחוב, וגם לקרובים אלינו ביותר.
לא צריך עיניים לראות אחד את השני, לב פתוח זה מספיק.
יום ה"בליינד דיי"
יום ה"בליינד דיי" מצוין בישראל בכל שנה בתאריך ה-6.6. במסגרת היום נערכות פעילויות העוסקות בתחומי העיוורון על ידי עמותות וארגוני עיוורים העוסקים בשיפור חיי הקהילה.
הפעילויות נעשות במטרה לבטא את המסוגלות והיכולות של קהילת העיוורים ולקויי הראייה בישראל.
אירועי הבליינד דיי מצוינים גם בכנסת, בישיבות בוועדות השונות, במטרה לשפר ולקדם את זכויותיהם ומעמדם של אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה והשתלבותם בחברה.
הכותבת היא חברה בקהילת "לראות רחוק" - קהילת מתמודדות ומתמודדים עם מחלות רשתית גנטיות בישראל
