מלחמת חרבות ברזל ממשיכה לתת אותותיה ולהשפיע גם על זוגות גרושים, שנקלעים למחלוקות על זמני השהות עם ילדיהם.
כך למשל, אישה הייתה אמורה לנסוע עם ילדיה הקטנים אל בן זוגה לשעבר המתגורר במושב באזור הדרום, אלא שרגע לפני שיצאה לדרך, היא הפעילה את יישומון ווייז והופתעה למראה ההודעה שקיבלה: "סעו בזהירות! הינכם נוסעים לאזור מסוכן. נקטו בזהירות יתרה במהלך הנסיעה".
בשלב זה היא החליטה לחשב מסלול מחדש. היא יצרה קשר עם אבי ילדיה ואמרה לו: "אם הווייז מזהיר אותי מנסיעה אליך, הילדים לא יהיו אצלך עד סוף המלחמה. אני לא רוצה לסכן את החיים שלהם". בן הזוג לשעבר לא ויתר וענה: "יש לי ממ"ד למקרה שתהיה אזעקה, צה"ל שולט ברצועת עזה כרגע והנה, אני חי פה, כמו עוד המון אנשים. אם הייתי חושב שזה מסוכן לא הייתי ממשיך לגור פה ובוודאי שלא הייתי מביא לכאן את הילדים".
אלא שטענות האב לא עשו רושם על אשתו לשעבר. כשהדבר חזר על עצמו, והאם המודאגת התבצרה בעמדתה, האב החליט לפנות לבית המשפט כדי שזה יחייב אותה לאפשר לו זמן שהות עם ילדיו בביתו. בית המשפט החליט כי עליהם לערוך גישור בעניין, וכך הם הגיעו אליי.
לאחר דין ודברים שניהלתי עם השניים, הגענו להבנות שכל עוד מצב הלחימה נמשך, האב יפגוש את ילדיו באמצע הדרך בין שניהם ללא לינה, אלא אם כן הוא ירצה לשכור מקום בו יוכלו לשהות במהלך הלילה. הסכם זה הינו זמני עד תום המלחמה, אז יחזור המצב לקדמותו.
קראו גם:
במקרה נוסף שהגיע למשרדי, אב סירב לאפשר לילדיו להגיע אל בית זוגתו לשעבר בטענה כי אין בו מרחב מוגן, אלא חדר מדרגות אליו היא יוצאת בזמן אזעקה. "מה יהיה אם חס וחלילה תהיה מתקפת טילים? זה לא בטוח להיות במבנה שאין בו ממ"ד. אצלי יש ופה הם יהיו בטוחים", אמר האיש ונענה: "לפי הנחיות פיקוד העורף, חדר המדרגות אמור להיות מספיק בטוח כשאין ממ"ד. אני רוצה להיות עם הילדים לפי ההסכם בינינו".
לאחר ששוחחתי עם שניהם, סיכמנו שבשעות היום הם יוכלו להיות אצל האם, אך לא ישנו אצלה ובערב יחזרו לביתו של אביהם, כך שבמידה ותהיה אזעקה בשעת לילה הם כבר יהיו במרחב מוגן.
מלבד מקרים מסוג זה, אני נתקלת בתקופה זו גם באנשים שפשוט מפסיקים לכבד הסכמים, עושים שימוש במלחמה כתירוץ, ופועלים על פי טובתם האישית ולאו דווקא לפי טובת הילדים.
