ד"ר טליה קינר היא רופאה ביחידה לטיפולי בית ומנהלת החדשנות במחוז צפון של הכללית, בת 48, נשואה ואם לארבעה בנים, מתגוררת בקיבוץ חוקוק.
כשהיתה ילדה היא חלמה להיות וטרינרית, כשבגרה החליטה ללמוד פסיכולוגיה ורק בהמשך הבינה שרפואה זהו התחום עבורה. "כשהייתי ילדה כנראה שהיתה לי איזושהי תשוקה לטפל ורגישות לסבל של בעלי חיים, וכשבגרתי המוח סיקרן אותי והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה וביולוגיה.
"כבר בסמסטר הראשון נפל לי האסימון שמה שאני רוצה זה רפואה ופשוט עשיתי את השינוי הזה והתחלתי ללמוד בבית ספר לרפואה בהדסה. משם המשכתי להתמחות ברפואת משפחה מכיוון שהתפיסה של רפואת המשפחה של האדם כמכלול וההקשר החברתי-רגשי של הבריאות, דיבר אלי מאוד".
מה אמרו במשפחה על הבחירה שלך במקצוע הזה?
"ההורים שלי תמכו, הם שמחו שאני עושה משהו שאני רוצה ואוהבת ושנותן לי משמעות. לילדים שלי יש סקרנות לגבי המקצוע. נחמד להם שיש את מי לשאול כל מיני שאלות על הגוף ועל בריאות, והם מתייעצים איתי כשצריך".
ד"ר קינר מנהלת את החדשנות במחוז צפון בכללית וגם הקימה יחד עם ד"ר טלי לאנג את מרכז החדשנות במחוז צפון, מרכז החדשנות השלישי בכללית שממוקד ברפואת הקהילה במטרה לנסות למצוא פתרונות לאתגרים שהטיפול הרגיל, או שצורת העבודה הרגילה לא נותנת להם מענה מספק. קינר גם מתעסקת בתחום של הטיפול באוכלוסיות שהם בסיכון מוגבר לאשפוז, בעיקר חולי אי ספיקת לב מאוד קשים ומחלות נוספות.
מהי התשוקה האמיתית שלך בתחום העיסוק שבחרת?
"אני באה מתוך מקום שמאוד מכבד את המערכת הרפואית, אבל תמיד אני מחפשת איך לשפר ואיך להפוך את המערכת לידידותית יותר למטופלים ובעיקר מטופלים שלא קל להם לקבל את שירותי הבריאות, למשל מטופלים מבוגרים עם הרבה מחלות, או אנשים שמתמודדים עם המשברים נפשיים, אני חושבת שהתשוקה שלי היא לתת מענה אישי ומותאם למטופל, ולתת לו את ההרגשה שהוא יכול לשלוט ולנהל את מצבו הרפואי ושהוא לא חסר אונים לגמרי".
השבעה באוקטובר טלטל את עולמה של קינר. מאז, ביחד עם צוותי החדשנות במחוז, היא מנסה לחשוב עם אלו כלים של חדשנות היא יכולה לעזור. "יש לנו כמה פרויקטים בהם אנחנו מנסים למצוא פתרונות למצב הנוכחי, אחד מהם הוא הנושא של טיפול בבית", היא מספרת.
"זה פרוייקט שעוסק בניטור ביתי של מטופלי אי ספיקת לב מורכבים, מטופלים שהם בסיכון מאוד גבוה לאשפוז, והמטרה שלנו זה לאזן אותם בבית ולמנוע החמרות ואשפוזים. המטופלים מורידים אפליקציה של כללית, ומקבלים ערכה של מכשירי מדידה, משקל, מד לחץ דם, מד סטורציה והם מזינים לאפליקציה כל יום את המדדים היומיים שלהם ועונים על שאלון קצר.
"אנחנו מקבלים כל יום תמונת מצב על המטופלים וזה עוזר לנו להבין אם אנחנו צריכים לשנות משהו במינון התרופות, אם הם זקוקים לביקור בית, או להתערבות אחרת. זו דרך שאנחנו יכולים לעקוב באופן צמוד אחרי מטופלים, בזמן שהם בבית שלהם".
סיפור מרגש שאת לוקחת איתך מהתקופה האחרונה?
"יש לי זוג מטופלים חרדים בני למעלה מ-80, שהכנסנו לתוכנית החדשנות של ניטור מרחוק עבור מטופלי אי ספיקת לב. אלו אנשים שאין להם טלפון חכם והם לא מכירים את הטכנולוגיה מי יודע מה, וזה פשוט היה מאוד מדהים ומרגש לראות איך האישה הזאת, שמטפלת בבעלה כשהיא בעצמה בת 80 ומשהו והיא בלי השכלה רפואית וידע טכנולוגי, מתפעלת את המעקב הזה כמו צוות רפואי לכל דבר. היא סיפרה לי שהלכה לרופא והסבירה לו את הסיטואציה כאילו היא ממש יודעת לדבר 'רפואית'. ריגש אותי שהרעיון שחשבנו עליו עובד, ושזה מעצים אותה".
מהיכן שואבים כוחות בתקופה הזו?
"מי שנותן לי הכי הרבה כוח בתקופה הזו הוא בן זוגי היקר והמשפחה, שזה הבסיס האיתן שאליו חוזרים בסוף היום וממנו יוצאים. אני גם גרה ביישוב שיש בו קהילה מאוד תומכת וקרובה והקשרים הקרובים נותנים לי כוח. וגם הקשרים בעבודה".
כיצד העבודה עוזרת לך לצלוח את התקופה המורכבת?
"יש פה קשרים אישיים ואכפתיות. מחוז צפון מאופיין בזה שיש לנו צוותים רב תרבותיים ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. ולראות שזה לא משנה מי אתה, מאיפה אתה בא, מה הרקע שלך ומה הדעות שלך, הרצון והמחויבות להיטיב עם כלל מטופלי המחוז משותפים לכולנו - זה נותן לי הרבה כוחות ואופטימיות".
משהו אופטימי לסיום?
"אני בן אדם מאוד אופטימי. יש את המציאות שאנחנו לא בוחרים בה וזו מציאות מאוד קשה וכואבת ואין לאן לברוח מזה, אבל יש את כל הדברים שאנחנו כן בוחרים בהם, אנחנו בוחרים איך להתמודד איתם ואיך להרבות את הטוב כמה שאפשר. יש לי את הזכות שהמקצוע בו אני עוסקת, הוא מאוד אופטימי ועוסק באיך לעזור ולמצוא פתרונות טובים יותר".
מוגש מטעם כללית מחוז צפון
