כבר כמה שנים מנסה חיים פרץ, מורה מוסמך מטעם משרד החינוך, לשכנע ילדים שמאושפזים בבתי החולים בני ציון, רמב"ם, כרמל והילל יפה לבוא ולהשתתף בשיעורים שהוא מעביר במגוון נושאים, בעיקר יהדות ומסורת. וזו לא משימה קלה: ילדים שעוברים טיפולי כימו, ניתוחים מורכבים, שחלקם נמצאים בין חיים למוות, כשהראש שלהם לא בנוי ללימודים.
אבל עם השנים פיתח חיים שיטה משלו, והפך ל"חיים מהשמיים", קוסם שמזמין ילדים לשיעורי קוסמות ואומנות חושים וראה זה פלא ילדים מגיעים ובין לבין גם לומדים קצת מתמטיקה וקצת תנ"ך ויהדות ושוכחים לשעה קלה את המחלה ואת הטיפולים ואת הקשיים איתם הם מתמודדים. חיים צריך גם הוא להתמודד עם הקושי הכי משמעותי בעבודתו, ההכרה שחלק מהילדים שאותם הוא משמח ומלמד היום, כבר לא יחיו את היום למחרת.
פרץ מספר: "זה קורה בעיקר במחלקות לטיפול נמרץ ובמחלקה האונקולוגית. קוראים לי לבוא לשם ולפגוש את הילדים שאתה לא יודע מה יילד יום עבורם. זה מצב ממש לא פשוט, להגיע בימים האחרונים של הילדים הללו ולנסות לספק להם חוויה מיוחדת במינה, לראות על פניהם חיוך. זה סיפוק עצום. יצא לי לא פעם להופיע לפני ילדים שכמה ימים לאחר מכן נפטרו".
כל עיסוקו ופועלו של חיים פרץ, 44, אב לשישה המתגורר בקרית ים, במהלך השנים היה כדי לשמח ולהקים ממיטת חולי את ילדי המרכזים הרפואיים המאושפזים. את זה הוא עושה כמורה מוסמך מטעם משרד החינוך בכיתה ייעודית במרכזי האשפוז, כל יום, 8 שעות ביום מספר שנים ברציפות.
גם בימים של מלחמה חיים לא ויתר על הילדים והגיע להופיע בפניהם מתחת לפני הקרקע, בחניונים של בתי החולים, שם קיים שיעורים חינוכיים והעלה לילדים חיוך על הפנים. חיים רואה זאת כשליחות לצד הרופאים המטפלים ובטוח שהטיפול שלו בעזרת הומור וקסמים הוא לא פחות מהטיפול המסורתי, כפי שנכתב בתורה: "השמחה תחייך".
מסלול חייו של פרץ עבר כמה וכמה תהפוכות, לא פשוטות כלל. בצעירותו נמשך לעולם הקולנוע והתיאטרון והצליח להשתתף בכמה הפקות זכורות לטוב משנות ה-90, בהם "החבר'ה הטובים", "חלומות נעורים" ו"רמת אביב ג'". הוא היה בטוח שזהו מסלול חייו כשחקן חילוני, תל אביבי.
בין מחלה לשמחה
ערב אחד שינה את חייו. כשהוזמן להתארח אצל חבר דתי לסופ"ש, נחשף לראשונה ליהדות ולמסורת ומאותו ערב החליט לשנות את מסלול חייו. באותה שבת קיבל על עצמו לימודי ישיבה. במהלך הלימודים בישיבה החל ללמוד לתואר ראשון ושני בהוראה בחינוך העצמאי חרדי, כשהשאיפה היתה להיות מורה ליהדות ולהשפיע על אנשים.
מספר שנים אחר כך כבר היה לרב בית ספר המשלב לימודי דרמה, הפקה ובימוי לצד תכנים יהודיים, במטרה להביא את התוכן התורני בצורה חווייתית ולגרום לילדים ללמוד בעזרת החוויה תכנים יהודיים. עם השנים שילב גם קסמים על מנת למשוך את הילדים ולרתק אותם לתוכן המועבר.
מה שהתחיל כתחום נישתי (קסמים ואומנות האשליות) וחובבני הפך עם השנים למקצוע עיקרי. חיים עזב את ניהול בתי הספר ועבר לעשייה בבתי החולים, זאת הוא רואה כשליחות. כחלק ממערכת החינוך המלמדת תכנים בבתי החולים לילדים המאושפזים, חיים מתפקד כמורה ליהדות ועל מנת להעביר את התוכן הוא משלב קסמים חווייתיים, מרתקים ומצחיקים, ומתוודה בכל פעם לכוח של החוויה להקים ילדים חולים ולגרום להם ולהורים שלהם לחייך ותוך כדי ללמוד על מסורת וכוח האמונה.
גם כאשר חיים נפגש עם ילדים ערביים, מוסלמים ונוצרים, הוא נותן להם לחוות את התוכן דרך הקסמים והיכולת הגדולה של החוויה לעורר, להעצים ולתת לילד כוח להתמודד עם המציאות הקשה שבה הוא נמצא. ממצב של שביזות הילד וההורה "בורחים" להומור ולחוויה שחיים יוצר להם. בכיתה החווייתית הוא קורא לילדים מחשבות, משלב אומנות חושים, מציין חגים ומשלב אמונה ומסורת.
בשנים האחרונות כשהבין שהדרך ללב הילדים המאושפזים עוברת דרך טכניקות קסמים, הוא החל ללמוד קסמים בצורה יותר מקצועית והבין שהמקצוע בחר בו כדרך חיים. הוא רכש ערכות מצ'יקו ודיקו, מזאביק כאומן חושים וכקוסם ובנה הפעלה עשירת תוכן ולימוד.
יש שיגידו שאומנות החושים אינה מסתדרת עם היהדות, שכן יש איסור לבצע פעולות של תעתוע, ולכן בסיום כל הפעלה מדגיש חיים שהכל ניתן ללמוד וללמד ואף מלמד את הילדים בשביל לעורר בהם את החוזק והיכולת.
כוח ואמונה
פרץ מספר: "הממד שהכנסתי ללימודים שלי, הקסמים ואומנות החושים, שינו לגמרי את המצב. אתה רואה תחילה ילדים שלא פנויים רגשית לבוא לכיתה, שהם פצועים וחולים. אבל בעזרת הקסמים הם נפתחים. והם מחייכים. לפעמים אני מגיע לחדרם של ילדים שלא יכולים לקום מהמיטה ולבוא לכיתה. אז ברשות ההורים, אני מעביר להם את החוויה בחדרם. זה מעיר אותם ומשמח אותם כשהם במצב מאוד מאתגר ולא נעים. יש מקרים שילדים מתקשרים במיוחד ומבקשים שאבוא אליהם בימי שישי, יום שאני לא עובד, ולגלות להם מה הקסם שלי. במלחמה הגעתי במיוחד גם בימי שישי כדי לשמח את הילדים.".
איפה אתה רואה עצמך עוד עשר שנים?
"שאלה טובה וחשבתי על התשובה תוך כדי: בעתיד אני רואה עצמי מנהל מוסד, בית ספר של ילדים עם צרכים מיוחדים, שם מפתח שיטות לימוד בעזרת טכניקות של תיאטרון וקסמים. אין ספק שמיזם כזה יכול לסייע רבות לילדים כאלו".
