בשבת 7/10 נוי קדם (31) שהתה בביתה בגילון בגליל יחד עם בן זוגה. שעות ספורות לאחר ההתקפה הרצחנית קיבלה קדם הודעה מהמילואים להתייצב ובצהרים כבר נסעה דרומה לבסיס תל נוף בו היא משרתת במילואים כפקחית טיסה. נוי היא אחת הנשים הגיבורות של שטראוס שמשלבת בין ימי מילואים אינטנסיביים לעבודה.
כיצד חווית את ה-7.10?
"אני ובן זוגי היינו בבית בישוב גילון והוא העיר אותי בשעה 9:00 ואמר שפרצה מלחמה. למעשה בכלל לא היינו אמורים להיות בבית. היינו אמורים להתארח אצל משפחה של חברה שגרה בכפר עזה, ממש במקרה בן הזוג שלי שבר את הרגל כשלושה שבועות לפני ולכן ביטלנו את הנסיעה. בדיעבד אני יכולה להגיד שלמרבה המזל. המשפחה מכפר עזה ניצלו.
מה השתנה מאז בחיים האישיים ובעבודה?
"כמו אצל כולם תחושת הביטחון התערערה, אני אמנם חיה בצפון אבל יש פה שקט מתוח ואנחנו חוששים מהסלמה גם בגבול הצפון. בעקבות 'שומר חומות' הגבירו את האבטחה אצלנו בישוב. אבל שומעים בומים ברקע מאזור לבנון, ואנחנו בתחושה ובמצב של המתנה למלחמה.
ביום שבת 7/10 גויסתי למילואים והתחלתי לעשות משמרות במשך 70 יום. הייתי לגמרי מנותקת מהעבודה, אני טכנולוגית פיתוח במעדנים במחלבת שטראוס באחיהוד. במסגרת העבודה שלי אני אחראית על כל הטעמים החדשים, השינויים הקטנים והגדולים במוצרי המותגים האייקוניים מילקי, מעדן הגולן ודני.
מכיוון שאני גרה בצפון עשיתי משמרות ברצף. הייתי מגיעה ליום - יומיים הביתה ושוב חוזרת למשמרת. אחרי 70 יום, המצב קצת התאזן, ומאז אני משרתת יומיים במילואים עם חזרה הדרגתית לעבודה. זה לא פשוט, כי אומנם המפעל קרוב אלי הבייתה אבל רחוק מאוד מהבסיס שבו אני משרתת שנמצא במרכז הארץ. לפני כחודש חזרתי למשרה כמעט מלאה. אני כמובן עדיין עושה יומיים בחודש מילואים, אבל זו השיגרה של לפני המלחמה".
מהם האתגרים העיקריים שאת מתמודדת איתם מאז פרוץ המלחמה?
"המעבר בין הקצוות הכל כך שונים בין העבודה שעוסקת בפיתוח מעדנים שזה מתוק קליל וכיפי לבין הצבא על כל המשתמע מכך- משמרות, חדשות, אינטנסיביות, נסיעות. ההתעסקות במלחמה מבצעית שונה מהיום יום, זה קצב לב גבוה שבעבודה פחות קיים".
כיצד החברה יצרה עבורך אמצעי תמיכה?
אני מוקפת בצוות מדהים! בהתחלה, כשעדיין לא ידעו כמה זמן המלחמה תימשך, שמרו את הפרויקטים שלי עד שאחזור, אבל כשהבינו שזה מתארך ליותר משבוע- שבועיים, חברת הצוות שלי נועם, שהיא מקבילה אלי בתפקיד, לקחה את הפרויקטים שלי תחת חסותה וטיפלה בהם לאורך כל התקופה הזו ואפשרה לי לתת את כולי כולי לצבא בראש שקט ובידיעה שהפרויקטים שלי מטופלים. היא ניהלה הכל בצורה מופתית.
"בנוסף, כל הזמן קיבלתי טלפונים מהמנהלים הבכירים והמנהלת האישית שבדקו מה שלומי והאם אני צריכה משהו, קיבלנו חבילות מפנקות כל שבוע ואפילו קיבלתי משלוח ענק לבסיס של המעדנים הכי חדשים - והחיילים עפו על זה. למרות שגם בשיגרה אני דואגת להביא להם, הפעם זה היה משלוח יוצא דופן".
רגע אחד שנחקק בזיכרונך מהחודשים האחרונים?
"הרגע שנחקק בזיכרוני הוא מהמילואים. בתחילת הכניסה הקרקעית הייתי במגדל פיקוח והייתה תחושת אופוריה קלה כי עברו מספר ימים והיה שקט מבחינת 'הותר לפירסום', הייתה תחושה שאין נפגעים לכוחותינו, ואז הגיע טלפון מבצעי ובו הוקפצו מספר מסוקי חילוץ לדרום מהבסיס שלנו, והבנו שהאופוריה נשברה ושיש נפגעים לכוחותינו".
דברים שגילת בעצמך ולא ידעת?
"יכולת עבודה תחת לחץ. בסדיר, עבודה תחת לחץ זה עניין יום יומי, אבל השתחררתי לפני עשר שנים, והיכולת לעבוד תחת לחץ חזרה ובגדול, קצת כמו לרכוב על אופניים.
כמו כן, הצלחתי להפתיע את עצמי כשהצלחתי לשלב בין עבודה וצבא במהלך התקופה".
איזה מסר אופטימי את מעבירה לעצמך ולסובבים אותך בתקופה מורכבת זו?
"זה אולי יישמע הכי קלישאתי אבל רק יחד ננצח. הכוח שלנו הוא ביחד".
- בחסות קבוצת שטראוס -
פורסם לראשונה: 08:58, 06.03.24
