במינהלת אשר במחוז חיפה וגליל מערבי של 'כללית', לא נתנו למצב המלחמתי ולעובדה שחלק מהמרפאות ממוקמות באזורי אש, להפריע להם לתת שירות למטופלים שלהם.
תחת ירי טילים ופצמ"רים סיפקו הצוותים שירות ל-60 מרפאות, כך שתושבי הצפון קיבלו מענה גם בימי הלחימה הקשים. ביישובים כמו 'שלומי' ,'גרנות' ו'עארב אל ערמשה', היתה ׳כללית' הקופה היחידה שנותרה פתוחה, גם אם זה היה כרוך בעובדים שהתניידו עם קסדות ואפודים. במינהלת גם דאגו לפתרונות בעבור העובדים שפונו ממקום מגוריהם, סבלו מחרדות או ביקשו לעבוד באזור בטוח יותר בארץ.
מי שידיה היו מלאות באתגרים הללו ויכלה להם תוך תחושת שליחות, היא גלית רטנר (55) המנהלת האדמיניסטרטיבית במינהלת אשר של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי. רטנר, מתגוררת בעין הוד ובחמש השנים שהיא מכהנת בתפקידה, היא חולשת על מרפאות הגליל המערבי ובתוכן כ-30 מרפאות עירוניות יישוביות, וכ-30 מרפאות של קיבוצים ומושבים, בפריסה גאוגרפית רחבה, כשהנקודה הכי צפונית היא ראש הנקרה.
"חוץ מארבעה קיבוצים שפונו ־ ראש הנקרה, לימן, אילון וחניתה, לא סגרנו מרפאות וזאת למרות הקשיים שבפעילות תחת אש. למשל: האתגר שבהעברת הבדיקות של אותו יום, כניסת ויציאת עובדים, בטיחות המרפאות ואספקת אמצעי מיגון לצוותים והאתגר המשמעותי ביותר: מענה למצוקות העובדים.
"לחלקם היו ילדים בעזה, אחרים פונו מאזור מגוריהם והיה צורך למצוא להם מקום עבודה חדש, יש שנכנסו לחרדות מהמצב וליווינו אותם, ותוך כדי כך דאגנו למטופלים ווידאנו שהשגרה שלהם נשמרת. האתגר הפרטי שלי, היה לתת לעובדים את התחושה שאנחנו כל הזמן איתם, מגיעים למרפאות, נמצאים איתם וקשובים לכל אחד ואחת. על מנת להשיג את זה דאגנו להיות כל הזמן בשטח, לעבור בין המרפאות, לשוחח עם כל אחד מהעובדים, להביע את הערכתנו ולתת מענה לכל צורך".
רטנר סיפרה כי העבודה באזור אש הדאיגה את בני משפחתה: "חששו לי אבל מנגד פרגנו. הבינו את החשיבות הגדולה בלהיות עם הצוותים שלי דווקא בזמנים האלה, כי זהו תפקידו של ארגון בריאות, להיות עורף אזרחי ולהיות אחראים לבריאות הציבור בכל עת.
אז יש תחושת סיפוק בסוף יום עבודה?
"זו אחת העבודות עם הכי הרבה משמעות בשגרה ובוודאי בחירום. התחושה שהעבודה שלנו משמעותית לציבור האזרחי, היא בעלת משמעות גדולה. היכולת להוות דוגמא אישית, להיות שם בשביל הצוותים בשטח והידיעה כי כל העובדים הגיעו לעבודה ומרגישים תחושת מחויבות, זה מה שנותן לי אישית את הכוח ודוחף אותי קדימה".
לתת שירות מיטבי
נטלי בר (46), אמא לשלושה ילדים שאחת מהם חיילת לוחמת בבקעה. היא מנהלת הרוקחות במינהלת אשר מחוז חיפה וגליל מערבי ומכהנת בתפקידה מאז שנת 2016. במסגרת תפקידה היא אחראית על 26 בתי מרקחת של הקופה ו-11 נוספים שבהסדר עם כללית.
יחד עם האחריות הנרחבת על כתפיה בימי שגרה, המלחמה זימנה אתגרים חדשים ומצוקות של עובדים אשר דרשו מתן מענה מהיר והסתגלות למצב החדש: "אני גרה בנהריה ועובדת בה כך שיש התמודדות אישית, דאגה לעובדים חרדים, מסגרות חינוך שנסגרו והאתגר הגדול היה להמשיך לתת שירות רציף ללקוחות. קיבלתי קסדה ואפוד וזה היה סוריאליסטי, אבל חיוני בדרך לעבודה. הייתה התגייסות מהירה של הנהלת המחוז לטובתנו ודאגו לצייד אותנו באמצעי המיגון הנדרשים לטובת המשך עבודה סדירה בכל האזורים. שמתי את הפחד בצד, אמרתי לעצמי 'ניסע מהר, ניתן שירות ונחזור'. במקרים מסוימים, כשהיה צורך איישתי דלפק. עושים כל מה שצריך, על מנת לתת את השירות המיטבי".
איך מתגברים על החשש?
"לא חושבים על זה ולא מספרים בבית על כל פעילות באזור מסוכן. ביום המשפחה כתב לי בני 'אמא.. אני רוצה שיהיו לך יותר ימי חופש ופחות נסיעות למקומות מסוכנים'. ישנה תחושת שליחות וזה עוזר לשכך את החשש. אנו מבינים שאנשים צריכים את התרופות שלהם. כשהכול סגור מסביב ואנחנו היחידים ששומרים על השגרה, אנשים מאד מעריכים את זה. לדוגמא מטופלים שפונו משלומי לטבריה, שלחו חבר או בן משפחה לבית המרקחת בשלומי למרות שיכלו לקחת בטבריה. זה מראה לנו כמה חשיבות יש לעובדה ששמרנו להם על השגרה".
לדבריה, הצוותים הקפידו לערוך סיורים במרפאות, כדי לחזק את העובדים: "זה חיזק גם אותנו כי גם אני בלחץ כשהאזעקות לכיוון נהריה מתגברות. חיזקנו והתחזקנו" אמרה.
מוגש מטעם כללית
