רחלי יוסף (55) עובדת שלושים שנה במחלבת שטראוס באחיהוד. היא נשואה ליואב ואם לשלושה: נועה (30), אילון (26) ותבור (22), והיא אחת הנשים הגיבורות ששומרת על עורף ישראלי חזק.
ספרי על התפקיד שלך בשטראוס
"אני מזכירת פיתוח חדשנות ושיווק, אבל יש לי אחריות נוספת וחשובה. המחלבה מאמצת את פנימיית "אהבה", המונה כ-200 ילדים, ובתוכה יש קבוצת ילדים ללא משפחה לצאת אליה בחופשות. לקחתי על עצמי את תפקיד האחראית החברתית, ואנחנו עושים שם עבודה מדהימה".
המשמעות העצומה של תפקידה בפנימייה מתחדדת על רקע סיפור ילדותה. "נולדתי לאם חירשת אילמת ואב ניצול שואה. מעולם לא גדלתי בבית הוריי. כתינוקת גדלתי במסגרת לילדים יתומים ואחר כך התגלגלתי בין בתי אומנה. בזמן השירות הצבאי פגשתי את המלאך שלי, יואב. התחתנו ובזכותו יש לי בית יציב ומשפחה שהיא הכל בשבילי. לא היה שום קשר עם הורי עד שהתקשרו אליי, שמונה חודשים לפני שאמי נפטרה כשהייתה חולה מאוד. סעדתי אותה עד יומה האחרון בלי טיפת כעס. אני מאמינה שתפקידי בעולם הוא לפזר טוב וזה הייעוד שלי".
מאורעות ה-7 באוקטובר תפסו אותה בצורה מטלטלת. "הילדים שלי הם הדבר היקר לי בעולם, וכששמעתי שבני, אילון, יוצא למסיבה בנובה הייתה לי תחושה רעה מאוד", היא מספרת.
מה קרה באותו יום?
"בשתיים בלילה הוא שלח אליי סמס שהכל בסדר, אבל בבוקר ראיתי שהתחיל הבלגן, והלב שלי קפץ. הבנתי שזה האזור שבו הוא נמצא, איפה שהטיוטות של המחבלים. בשעה 6:50 כתבתי לו הודעה: 'אילוני אני ממש פוחדת עליך'. לא נשמתי. מאוחר יותר הוא התקשר, והתחיל לעדכן. ירו עליהם, הם יצאו מהרכבים ורצו על נפשם. במזל גדול הצליחו לברוח לפטיש. אני יודעת שהוא הציל שם חיים. שני חברים שלו נרצחו. אי אפשר לתאר במילים את הזוועות שעבר".
חייו ניצלו באותו יום, אך כבר בשבת בערב, 7 לאוקטובר הוא גויס ונכנס לעזה. אימו לא עצמה עין עד שהגיעה השיחה שחרדה ממנה: אילון נפצע בהתפוצצות מטען. "הייתי בשיחה ממתינה ואיך שהיה צפצוף מיד ידעתי שזה הוא. ממש הרגשתי את זה בגוף. הוא אמר שלא אדאג אבל הוא בדרך לבית חולים. רצנו לשם כמובן וגילינו שקרה לנו פעמיים נס גדול. אני מודה על זה בכל רגע ובכל יום".
מה השתנה מאז בחיים האישיים ובעבודה?
"הבנתי ששום דבר לא מובן מאליו. שחלה עלינו חובה להגיד תודה על ה"יש", ולהבין שבכל רגע יכולה ליפול עלינו שואה שנייה. לכן אנחנו חייבים להיות ערבים אחד לשני. יש לי שכן ערירי וקיבלתי החלטה שבכל יום אני נכנסת לבדוק מה שלומו ולהכין לו אוכל, אני גם תמיד פוקחת עין גדולה מסביב לראות מי זקוק לעזרה".
מהם האתגרים העיקריים שאת מתמודדת איתם?
"דבר ראשון זה לדעת שהבן שלי אילון בטוב. מאז המלחמה הוא אחר, ולכן הדבר היחיד שחשוב לי זה לשמור עליו פיזית ונפשית. אתגר אישי חדש הוא הפחד. מאז מה שקרה אני תמיד דואגת שהחלונות יהיו פתוחים בבית והעיניים לרחוב, כל הזמן סורקות מסביב".
כיצד החברה יצרה עבורך אמצעי תמיכה?
"במשך חודש שלם התגוררנו בתל אביב, החברה הלכה לקראתי בכל מובן. התנדבתי לסדר סחורה בסופרמרקטים, ושטראוס נתנה לי לעבוד את השעות שאני צריכה. כשאילון נכנס לעזה, היו ימים שלא יכולתי לתפקד, לא הייתי צריכה יותר מלשלוח הודעה על כך למנהלת שלי וקיבלתי תמיכה ואהבה שאי אפשר להסביר. כל הזמן שידרו לי ש 'מה שאת יכולה זה בסדר גמור'. כשהבן שלי נפצע, וקרה לנו הנס הגדול, קיבלתי טלפונים מכל המנכ"לים. עפרה שטראוס בעצמה שלחה לי הודעה: 'מה שאת צריכה אני כאן'. אחר כך היא גם התקשרה, דיברה איתי חצי שעה בטלפון וזה לא מובן מאליו. זה היה כל כך מרגש. כולם שלחו מתנות ופרחים, עטפו אותנו בכל כך הרבה טוב שאני לא יודעת אם יש חברה אחרת שעשתה כל כך הרבה בשביל העובדים שלה. אני מתרגשת אפילו לספר על זה".
יש רגע אחד שנחקק בזיכרונך מהחודשים האחרונים?
"לפני שהתחילה המלחמה, כשהיו מחאות והפגנות, הבנתי שהעם שלנו במערבולת נוראית. לתומי אמרתי לחברות שאני מפחדת שיפול עלינו אסון. לא תיארתי לעצמי שמה שחזיתי יהפוך למציאות, אבל מהאסון אנחנו מתחברים מחדש".
אילו דברים גילית בעצמך ולא ידעת שקיימים?
"יש תכונה אחת שלא ידעתי כמה היא חזקה – העקשנות. הבנתי שעם העקשנות הזו אני יכולה לחולל הרבה טוב. מה-8 באוקטובר החלטתי שאנחנו מפנקים את החיילים שלנו. הצלחנו, בזכות שטראוס שתרמה, לעשות דברים נפלאים: ארזנו מארזים למשפחות מפונים, הגענו לכל מקום בארץ כדי לחלק חבילות לחיילים, עשינו מנגלים, בישלנו, אפילו פתחתי חמ"ל מוצרים לחיילים".
איזה מסר אופטימי את רוצה להעביר?
"התפקיד שלנו הוא להטביע את הרוע במעשים טובים, ואני מאמינה באמונה שלמה שאפשר להיות טובים ולזכור את אחת מעשרת הדיברות 'ואהבתך לרעך כמוך', זה מה שמנהל אותי".
-בחסות קבוצת שטראוס-
פורסם לראשונה: 08:57, 06.03.24
