חייה של רעות חנן ברקוביץ (37) תושבת קיבוץ רמת דוד, נשואה ליוני ואם לארבעה (8,6,4,1) ועובדת שטראוס, השתנו מקצה לקצה עם פרוץ המלחמה. ב-7 באוקטובר גויס בעלה ומאז היא מתמודדת לבדה עם האתגרים והקושי בהצלחה מעוררת השתאות.
ספרי על התפקיד שלך בשטראוס.
"אני מנהלת כלכלה ובקרה בחטיבת האוכל, עובדת בשטראוס שמונה שנים. אני מסייעת להנהלה לממש חזון פעולה אסטרטגי לכדי תוכנית כלכלית שתאפשר לחטיבה לממש פוטנציאל, באמצעות ניתוח, זיהוי , אפיון והצגת מכמות עסקיות, תוך איתור סיכונים והזדמנויות. התפקיד מאוד דינמי, מעניין ומשתנה, במיוחד בתקופה האחרונה. הוא דורש יצירתיות, חוסן וגמישות. השגרה והמחויבות לקום העבודה חיזקו אותי בתקופה הזו".
כיצד חווית את ה-7 באוקטובר?
"התעוררנו בשבע בבוקר עם רעש ההמראות מהבסיס שלידינו. זה היה סופר אינטנסיבי, אבל עוד לא הבנו מה קרה. ירדתי להכין לילדים ארוחת בוקר, ואחרי כמה דקות ראיתי את יוני יורד למטה ודרוך כמו קפיץ, ואמר לי: 'זה זה. אני הולך לארגן ציוד'. בשעה 10 הוא כבר יצא מהבית. הוא מ"פ בגדס"ר גולני, יש לו יותר פקודים רבים. אחרי ארבעה חודשים, הוא עדיין שם באופן רצוף ואינטנסיבי".
מה השתנה בחיים האישיים ובעבודה מאז שבן זוגך גויס?
"בחיי השגרה לי וליוני יש חיים של שותפות מלאה. הוא אבא פעיל ושותף מלא. אנחנו מתחלקים חצי חצי בכל דבר, אבל מאותה השבת אני אבא ואמא לילדים. האחריות היא גם רגשית וגם תפעולית".
ספרי על ההתמודדות של ניהול הבית לבד, עם העומס וניהול חיי היומיום
"הכל באחריותי, הבית והילדים. זה השינוי הכי גדול. כל ילד הצרכים, הדרישות והרגישות שלו ואיך שהוא תופס את התקופה הזאת. מתן בן 8 יותר בוגר ומבין מנועם בן ה-4 שהשאלות שלו כל כך תמימות וכל שאלה שלו זה בוקס בבטן".
אחת השאלות שכמעט שברה את ליבה של רעות הייתה באחת הפעמים הראשונות שיוני חזר הביתה להפוגה: "עשיתי טעות של מתחילות ואמרתי לו שהערב אבא מגיע. הם הולכים לישון בשמונה, והוא עדיין לא הגיע. נועם הסתכל עליי ושאל: 'אמא, את מחרטטת אותי? אבא לא יחזור אף פעם?' זו שאלה שקשה להתמודד אתה. את מנסה להיות כנה עם הילדים, ומצד שני לא להכניס לסרטים וחרדות מיותרות".
כיצד חברת שטראוס יצרה עבורך אמצעי תמיכה?
"החברה נתנה לי המון גמישות. גם בשעות וגם באפשרות לעבוד מהבית. הבינו שאני עושה את הכי טוב שלי בתקופה הנוכחית, סמכו עליי וקיבלו בהבנה את זה שאני יכולה לעבוד עד ארבע ואחרי שמונה בערב. נותנים לי את השעות האלה להיות עם הילדים. אז יש הרבה ערבים שאני עובדת עד מאוחר, אבל זה בסדר, זה מעביר את האחריות אליי ונותן לי תחושה שסומכים עליי ומאמינים בי".
יש רגע אחד שנחקק בזיכרונך מהחודשים האחרונים?
"באחד הימים המנהל שלי גויס וביקש שאחליף אותו במצגת חשובה. למחרת בבוקר נסעתי והתחלתי להציג, פתאום הגיע טלפון מהגן - 'נועם נפצע, בואי תאספי אותו'. הבנתי שהמצב באמת חמור, ונאלצתי להתנצל ולצאת באמצע. 40 דקות נסיעה, תפרים, שבר, בלגן. בעשר בלילה עוד הייתי במיון בעפולה. למחרת בבוקר כבר הייתי בפתח תקוה מתוקתקת חיצונית, מציגה תוצאות. מאז שיוני גויס אני חיה ברכבת הרים של רגשות. רגע אחד בתפקיד אמא, רגע אחד בניהול כספים, רגע אחד במיון ורגע אחד בשגרת עבודה. מצד שני, השגרה הזו שומרת על השפיות שלי וגם של הילדים".
יש דברים שגילית בעצמך ולא ידעת?
"יש דברים שידעתי על עצמי אבל התחדדו. חוסן אישי. יכולת מופלאה להסתגל לשינוים בצורה מהירה. שבוע אחרי תחילת המלחמה אמרתי לעצמי – זו הסיטואציה ואני לא נותנת לה לנהל אותי. מפה אני לוקחת את המושכות. היכולת האינטנסיבית להשתנות מרגע לרגע, כל שבוע זה פוגש אותי במשהו חדש ובאתגרים חדשים".
מה את מתכננת ליום שבו יוני יחזור הביתה?
"אני באמת מאמינה שמה שהוא עושה הוא ערכי. אהבת המדינה והארץ זה מאוד שורשי אצלנו. מצד שני אני מאוד רוצה לחזור ל"חיים הרגילים שלנו". הזמנתי לנו טיול כי אנחנו מאוד אוהבים לטייל בשטח, החיבור למדינה ולאדמה הוא חלק מאתנו".
איזה מסר אופטימי את מעבירה לעצמך והסובבים אותך?
"חשוב לראות גם את הדברים הטובים כשיוצאים מתקופה כזאת. החוסן של הילדים שרואים אותי ומבינים שגם להם יש את היכולת הזאת. זה שיש לנו יותר נוכחות של סבא וסבתא זה מבורך, וגם השיעור בערכים: רואים את אבא משרת במילואים ואנחנו נותנת את כל התמיכה מהבית כדי שיוכל לעשות את המשימה שלו. כולנו מגויסים. נכון שיוני בשטח, אבל כדי שיהיה שם צריכה להיות התגייסות מלאה של הבית. אני חושבת שזה אחד השיעורים המשמעותיים בחיים שלהם".
בכרמיאל ובעוטף
שני המפעלים של חטיבת האוכל של שטראוס נמצאים בקצוות שונים של המדינה. כיצד המלחמה השפיעה עליהם?
לחטיבת האוכל של שטראוס שני מפעלים: מפעל בכרמיאל שבו מיוצרים סלטי אחלה ופסטה ומפעל הירקות הטריים המיוצרים במפעל בקיבוץ ברור חיל שבעוטף. מפעל ברור חיל הושפע בצורה משמעותית מאוד מתחילת הלחימה עקב מיקומו הגאוגרפי, אזור המגורים של העובדים בו והשדות המספקים את חומרי הגלם החקלאיים למפעל. המפעל היה סגור עם פרוץ המלחמה ובצורה מעוררת השראה חזר לפעילות לאחר 10 ימים. המפעל בכרמיאל לא הושפע בצורה משמעותית מהלחימה והעבודה שם ממשיכה בצורה רציפה בכל התקופה.
-בחסות חברת שטראוס-
פורסם לראשונה: 08:59, 06.03.24
