רק לפני פחות מעשור החל מנחם יוסוביץ' מקרית ביאליק לספר את סיפורו הישרדותו כניצול שואה, לאחר שנסע לעיר הולדתו, והזיכרונות מתקופת המלחמה שבו אליו.
2 צפייה בגלריה
מנחם יוסוביץ' בצעירותו
מנחם יוסוביץ' בצעירותו
מנחם יוסוביץ' ואשתו ברכה ז"ל
(צילים: פרטי)
"הייתי בן 14 וחצי בזמן המלחמה, באושוויץ, במחנה בירקנאו, ובמלחמה איבדתי כמעט את כל קרובי", סיפר השבוע. "הורי, הסבים והסבתות שלי, שלוש אחיותיי, שני אחיי ודודים. התגלגלתי גם למחנה דכאו, ועברתי קשיים רבים.
"שרדתי עד סוף המלחמה, ואז שוחררנו. נפצעתי בכתף, ובמהלך השנים החלמתי. אחרי המלחמה חזרתי לעיירה שבה גרתי, למצוא משפחה ומכרים, ומצאתי שבעה אנשים וכפר הרוס. בסך הכל, 80 איש שרדו מתוך 880 אנשים מהקהילה. משם נדדתי דרך רומניה, הונגריה, אוסטריה ואיטליה, ועליתי ארצה באונייה, בעלייה בלתי לגאלית".
יוסוביץ' הגיע למחנה העולים בעתלית, ופגש בדודו, שעלה לפני המלחמה. "גרתי איתו בתל אביב שבע שנים, במהלכן התגייסתי לפלמ"ח".
בתום השירות הצבאי החל לעבוד במאפייה בתל אביב, שם הכיר את רעייתו ברכה. "אביה היה עובד מסור ואיש מיוחד. עובד מהמאפייה הכיר בינינו, אבל לאחר זוגיות קצרה נפרדנו, כי חשבתי לעזוב את הארץ. משפחתה של ברכה עברה לחיפה והם פתחו שם מאפייה. חידשתי את הקשר, ועברתי לעבוד שם. תוך חודשים בודדים נישאנו".
2 צפייה בגלריה
מנחם יוסוביץ' בצעירותו
מנחם יוסוביץ' בצעירותו
מנחם יוסוביץ' בצעירותו
(צילים: פרטי)
בני הזוג נישאו והתגורר 44 שנה בחיפה. יוסוביץ' המשיך שנים בעולם המאפיות, ולאחר מכן כמנהל תברואה בתחנת הרכבת בחיפה. נולדו להם שתי בנות ושני נכדים, ולפני כ-23 שנה עברו לקרית ביאליק, להתגורר ליד בתם.
רק לפני כעשור, כאמור, יוסוביץ' החל לספר את סיפורו. "כשעליתי לארץ סיפרתי לחבריי הצברים את עדותי, והם לא הבינו אותי, ומאז לא הייתי מסוגל לספר שוב. כשכבר הייתי בפנסיה, נסעתי עם משפחתי לטיול שורשים, וזה עורר בי סיוטים בלילות. חלמתי שאני נלחם עם הגרמנים, והייתי צועק ומתעורר, הכל חזר אלי".
בעקבות התעוררות הזיכרונות, החל יוסוביץ' ללכת למפגשים בעמותת 'עמך', התומכת נפשית וחברתית בניצולי שואה. "שם סיפרתי לראשונה את עדותי, ומשם לחוגי בית קטנים, ואז להרצאה גדולה ומרגשת בחיל הים, ומאז אני מעביר עדות במקומות שונים".
גם השנה יספר את סיפורו, במסגרת פרויקט 'זיכרון בסלון'. "הכי קשה לי שברכה איננה, לפעמים אני נשבר ומרגיש שמה שאני הכי רוצה זה להיות קרוב אליה. היו לי חיים מאושרים איתה ועכשיו נותרו זיכרונות. אני מודה על המשפחה שעוטפת אותי, ועל האנשים שמקשיבים לעדות שלי ונותנים לי כוח".
פרסום ראשוני: 07:56 , 08.04.21