רק בת 15 היתה שירה חליוה מקרית ים ביום שבו נפטרה ממחלת הסרטן לפני כעשרה חודשים. מאז אותו יום עסוקים הוריה כל הזמן במחשבה איך לגרום לעולם להכיר את הילדה שהיתה סמל לאופטימיות. האב, שלומי, עמל בשבועות האחרונים על פרויקט הנצחה ענק, כשהכיתוב 'החיוך של שירה', לצד סמיילי מחייך, נחרש בשדות מצוק הארבל, מול הכנרת.
"מעט אחרי פטירתה של שירה עלה לי הרעיון", סיפר שלומי. "לעשות משהו גדול, כדי שעוד אנשים יכירו ויידעו מי הייתה שירה שלנו. רצינו ליצור תשומת לב טובה לשירה, שישמעו עליה, על האופי והלב הטוב שלה, והכי חשוב - על האופטימיות הגדולה שלה גם ברגעים קשים כל כך".
רבים שעברו השבוע בטבריה הבחינו בהנצחה, שנחרשה בעמל רב: "הרגשתי ששירה הובילה אותי אל המקום הזה. בהתחלה סגרנו עם חקלאי במקום אחר, בשטח שלא היה אמורים לחרוש עד אוקטובר. עשינו מדידות ותכנון איך למקום את הכיתוב והסמיילי, וביום שהגענו עם אנשים טובים לסמן את המיקום בו יחרוש הטרקטור בשטח, גילינו שהחקלאי חרש את השטח בלי כל הודעה מוקדמת.
"בהתחלה זו הייתה אכזבה, אבל אז נמצא המקום המושלם, מול הכנרת, ששירה כל כך אהבה, והבנתי שכאן זו היד של שירה שכיוונה אותי. לפני כשבוע וחצי ביצענו את העבודה הסופית בשטח, ויצא תוצר מרגש כל כך".
הילה ושלומי לא מסתירים את הקושי בהתמודדות עם הפרידה. "החיוך של שירה לא ירד לה מהפנים", מספר אביה, "היא מעולם לא התלוננה או שאלה למה זה קרה דווקא לה. היא נשארה אופטימית ושמחה. כשהמעלית היתה נפתחת ושירה נכנסת, היא היתה מעלה חיוך על הפנים של כולם, אהבו אותה מאוד.
"הרופא האונקולוגי אמר לה 'את הדוגמה של איך להתמודד עם סרטן, ממך אני שואב כוח, להמשיך ולטפל בילדים אחרים'. כשילדים היו חוששים מכל מיני פרוצדורות רפואיות, היא היתה ניגשת ומראה להם שגם היא עברה את זה, ושזה לא נורא. היא נתנה כוח לכולם".
אמה הילה מספרת: "אנשים שואלים אותי מה שלומי, ומה אני יכולה לומר, ממש לא פשוט. מרגישה שאני בכל יום צריכה להרים את עצמי ליום הבא, לא מפסיקה לחשוב על שירה ומאוד מתגעגעת".
"בהנצחה יש רגשות מעורבים, מצד אחד חשוב לנו שכולם יכירו אותה, ומצד שני זה הכאב הפרטי שלי, שהופך להיות של כולם", שלומי מסביר. "לא עשינו את ההנצחה בשבילנו, על מנת להתמודד, הכל נטו למען שירה, כדי שאנשים יכירו אותה. אני מרגיש שעל הדרך, בהנצחה יש גם מימד של נחמה".
בימים האחרונים הושלמה גם תוכנית לבניית פינת הנצחה לשירה בחטיבה של בית הספר רבין, בו למדה. הילה: "בשיתוף מלא של בית הספר, החלטנו לעשות פינה לתלמידים, שם יוכלו לקיים שיעורי חברה וחינוך, כשהכל יהיה באווירה אופטימית, עם משפטי מחזקים, אותה אופטימיות שהייתה לשירה כל כך טבעית. יש בנו רצון להמשיך את זה הלאה".
הנצחה נוספת, אף היא תושלם בקרוב, תהיה בפארק סביוני ים, סמוך לגינת ביתם: "את הפסל שנציב בגינה הציבורית נוכל ממש לראות ולהרגיש מגינת הבית שלנו. הפסל של המצבה עובד בימים אלה על פסל גדול של שתי כפות ידיים שמחזיקות לב גדול, ועליו יהיה כיתוב לזכרה.
"בהמשך אולי יוצב שם ספסל ופינת ספריית רחוב. שירה הייתה ילדה שכולה לב אחד גדול, שתמיד נתנה מעצמה למען כולם, לכן עלה הרעיון לתרום לחברה, כמו ששירה הייתה, להמשיך אותה עוד קצת".
