ממבט ראשון, נראית דירתו של פיוטר ברנשטיין, אחד מהדיירים המרכזיים בבית גיל הזהב של עמיגור בקרית ים, כעוד דירה בבניין. אבל מבט מקרוב מגלה מאות גביעים ותעודות שמעידים על אהבתו הגדולה - הליכה ברגל. להערכתו, הוא הספיק לגמוא בחייו כ-180 אלף ק"מ - מרחק שלא כל המכוניות מצליחות להשלים בחייהן.
ברנשטיין, בן 85, נולד בברה"מ לשעבר באוקראינה, בעיר הקטנה פרבו-מייסק ליד אודסה, ואת מסלול חייו עשה בריצה – וזאת לא הגזמה, אם כי אינו האצן הקלאסי שנדמיין.
במלחמת העולם השנייה היה אביו קצין בצבא האדום, והצליח להבריח את בני המשפחה לטשקנט. ב-1944, לאחר שהצבא האדום הביס את גרמניה הנאצית, חזר עם משפחתו לעיר הולדתו, והאב חזר מהמלחמה שנתיים לאחר מכן, בריא ושלם.
עם סיום לימודיו בתיכון נסע ללמוד בפקולטה לכימיה בקולג' בעיר דונייצק, ועבד 14 שנים ככימאי במפעל. בגיל 35, בשנת 1972, עבר לעיר זאפורושז'ייה, שם עבד 22 שנים במפעל לייצור צמיגים ככימאי. במרוצת השנים התחתן ושם נולדו שני ילדיו.
במרוצת השנים פיתח עוד אהבה מלבד הכימיה - ריצה. מאז סיום הקולג' השתתף בתחרויות במרחקים שונים. באחת הפעמים הראשונות הוא רץ 211 ק"מ במשך 24 שעות, ובתחרות אחרת רץ במשך יומיים 332 ק"מ. בשנת 1991 רץ במשך 6 ימים 700 ק"מ.
על פי הידוע, נראה שהוא היה הראשון שהצליח לעמוד במאמץ כזה. ולא רק: בעיר זאפורושז'ייה פיוטר הקים קבוצת ריצה, ובתחרות באודסה רצו הוא וחבריו לקבוצה 100 ק"מ ב-9 שעות. אחד מחברי הקבוצה גר כיום בכרמיאל, והם חברים עד היום.
רגליו של פיוטר היו עבורו ממש ככלי תחבורה: בכל בוקר הגיע לעבודתו במפעל בריצה. כל יום 20 ק"מ, למפעל ובחזרה.
הריצה עבורו, סיפר השבוע, הייתה הרבה מעבר לספורט - דרכה פיתוח קשרים חברתיים, שמר על אורח חיים בריא, וחש סיפוק רב. כמו שניתן לשער, מזג האוויר אף פעם לא השפיע על ההחלטה האם לרוץ או לוותר.
גם כיום, בעשור התשיעי לחייו, פיוטר בטוח שבריאותו טובה בזכות השנים הרבות שבהן רץ. כשנתיים לאחר הגעתו לישראל, בשנת 1993 השתתף בשלושה מרתונים - בירושלים, בטבריה ובתל אביב. בשלושתם זכה במקום הראשון בקטגורית הגיל שלו, אז 56.
במהלך השנים השתתף במאות מרוצים וזכה במאות גביעים שמעטרים את קירות ביתו. הגביעים היוקרתיים ממלאים את ביתו וגודשים את הסלון, המטבח, את הפרוזדור וכל מקום אפשרי בביתו. על פי חישוביו, כאמור, הוא רץ במצטבר לפחות 180 אלף ק"מ.
בשנת 2003, כאשר הגיע לבקר את בתו באשדוד, נפגע מרכב במהלך ריצה ונפצע באופן חמור. מאז הוא כבר לא רץ, אך עדיין דואג ללכת הרבה.
לפיוטר בת ובן בישראל, ארבעה נכדים, חיילים ותלמידי תיכון. הוא גאה בדרכו, כשלצד החיים שבברית המועצות וקשיי הקליטה, תמיד ליוותה אותו הריצה ונתנה לו משמעות.
ב-56 בתי גיל הזהב של עמיגור, חברה בת של הסוכנות היהודית בארץ, מתגוררים כ-7,000 קשישים, רובם ניצולי שואה.
