מני אסייג (49), תסריטאי ("שנות ה-80"), מיכל (48), מנהלת כוח אדם, כפיר (23), סטודנט לחינוך גופני , תומר (21) חייל וכדורסלן , ונועה (13), גרים בקרית מוצקין
● כולנו מסובים: "חגגנו השנה בפורום מצומצם של תושבי הבית".
● מה נשתנה: "בדרך כלל אנחנו חוגגים אצל אחותי הגדולה מתילדה בטירת הכרמל, לשם אנחנו מגיעים יותר מ-70 איש: כל האחים, כלות חתנים, אחיינים, בני אחיינים ובנות זוג. אתגעגע ל'מה נשתנה' שמרעיד את כל השכונה, קריאת ההגדה בכל הקולות, ולסיום עם חד גדיא, במרוקאית ובארמית".
● מה בתוכנית: "קשה לתכנן משהו כזה קטן. נעשה שולחן סדר, נקבל הוראות מאחותי וננסה לעשות צלחת כמו שאמי עשתה. נקרא את כל ההגדה עד הסוף, ונמשיך אחרי האוכל. אצל אסייג המורחבת זה ארבע שעות לפחות. עכשיו אנחנו כמו חמישייה בלי מחליפים בכדורסל. נראה מה נעשה. מה שבטוח, לאליהו הנביא נשים כוס במרחק 2 מטר".
● מה בתפריט: "אשתי אחראית להתקשר לאחיותיי ולגיסות ולהגיד להן מה להכין לנו, ואני קופץ אליהן להביא הכל. יהיו פולים מבושלים עם דגים ברוטב חריף, אפונה עם ארטישוק, מח מבושל, קציצות ועגבניות, שניצלים ואורז לילדים, בשר עם בצל ועשרות סלטים, זה לא נגמר. אצלנו השולחן יותר ארוך מההגדה".
● חול המועד: "בדרך כלל אנחנו נוסעים רוב האחים לצימרים בצפון. כל זה מן הסתם לא יתקיים. בחול המועד אנצל את הזמן לכתוב את העונה השישית של 'שנות ה-80'. כמשפחה נשחק רמי, חי-צומח-דומם, דומינו, כמו כל יום מאז הקורונה".
● מה עם המימונה: "אני מרגיש ממש מוזר שהמימונה לא תתקיים. המון אשכנזים מעבדים את המחקר האנתרופולוגי שנקרא מימונה אצל אסייג".
● די דיינו: "כשזה ייגמר, כל אחד ייקח את הדבר הכי חשוב שגילינו - שאנחנו יצורים חברתיים, וגם שכל אחד צריך ללמוד לכבד את סבא וסבתא".
פורסם לראשונה: 09:37, 10.04.20
