רעות ומתן גלר מקרית מוצקין, הורים לליעד בן השנה ושמונה חודשים, ערכו אמש (ד') טקס ברית מילה לבנם, שנולד בשבוע שעבר בסלון הבית לעיני המשפחה והפרמדיקים.
"הפסקתי לעבוד אחרי פורים, כשסגרו את בתי הספר. כל התקופה הזאת לפני הלידה, שלא יצאתי מהבית, רק הגבירה את החרדה מהביקור בבית חולים", סיפרה רעות גלר (33), מורה לאזרחות בבית הספר רעות.
"ביום שלישי שעבר בשעות הלילה התחלתי להרגיש קצת צירים. הלידה הקודמת שלי ארכה 20 שעות ונורא רציתי לדחות את ההגעה לבית החולים בגלל הקורונה. חשבתי שיש לי עוד שעות ארוכות. אז אמרתי שאם זה עוד הרבה זמן, אז אני מעדיפה לסבול את זה בבית, מאשר להמתין בבית חולים ולהמתין בסביבה שהיא לא הכי בטוחה בימים אלה. זה היה מפחד והיסטריה להגיע לבית חולים".
אלא שבסופו של דבר הצירים התחזקו והיא החליטה לנסוע לבית החולים. "בשלב מסוים כבר התכוננו לצאת מהבית לכיוון בית החולים. ההורים שלי כבר הגיעו לשמור על הבן הגדול, ובדרך החוצה ירדו לי המים. אמא שלי אמרה לי שאם ירדו המים, אז אי אפשר לנסוע לבד וחייבים להתקשר לאמבולנס", סיפרה. "אז כבר התחלתי לצרוח מכאבים, היו לי צירים שבאמת התקדמו. הילד שלי התעורר מהבהלה מהצעקות. היינו גם עם מד"א על הקו שאמרו לבעלי 'תתכופף, תראה אם אתה רואה ראש'. הוא עוד בכלל לא הבין הלידה מתחילה. בזמן הזה הילד שלי על הידיים של אבא שלי בסלון, ואמא שלי ומד"א בטלפון והכל בבת אחת".
האמבולנס הגיע, אולם לא הצליחו לפנות אותה לבית החולים. "אחרי רבע שעה הגיעו הפרמדיקים הראשונים. הם ניסו להעלות אותי על האלונקה ואני לא הצלחתי לשבת בכלל. הם גם לא הצליחו להוריד אותי במעלית כי היא קטנה מדי", סיפרה. "צעקתי מכאבים וביקשתי משככי כאבים, והם לא יכלו לתת לי. הזמינו טיפול נמרץ והיו פשוט מדהימים, הם קלטו שאני כבר ממש בלידה. הם הרגיעו אותי ממש כמו מיילדות בחדר לידה. משככי כאבים לא קיבלתי כמובן".
"הם גם ניסו לקחת אותה לבית חולים. אבל בזמן שניסו למקם אותה באלונקה, שצריך לקפל אותה לישיבה, הפארמדיקית אמרה שהיא רואה ראש", הוסיף מתן.
"הורידו אותי על שמיכה ברצפה בסלון ושם ילדתי. הלידה היתה מאוד קצרה, וזה המזל שלי. אני לא חושבת שיכולתי להחזיק עם הכאבים האלה עוד הרבה זמן. מהרגע של השיחה למד"א ועד הלילה עברו בערך 40 דקות. אני לא תכננתי ללדת בבית לרגע, אבל זה מה שקרה. בסופו של דבר פינו אותי ואת התינוק לבית החולים. עטפו אותו בשקית חימום, הפרמדיקית החזיקה אותו ביד כל הנסיעה והשנייה טיפלה בי".
בבית חולים לא חששת?
"מאוד. במחלקת יולדות היתה הרגשה של שממה. אני זוכרת מהלידה הקודמת שהיו הרבה מאוד אנשים במחלה, מבקרים וחדר אוכל מפנק. שום דבר מזה אין כרגע. בדרך כלל מחלקת יולדות זו מחלקה תוססת ושמחה, אבל עכשיו זה הרגיש אחרת. כל אחת יכולה לבוא רק עם מלווה אחד. המחלקה מאוד שקטה, אין בלונים, אין פרחים, אין חדר אוכל, אין כלום. אווירה שונה מאוד. אבל אני חושבת שזה טוב שאנשים מכבדים את זה ולא מגיעים בהמוניהם. אני מכירה הרבה מאוד נשים שצריכות ללדת והן מאוד בלחץ להגיע לבית חולים".
אחרי יומיים בבית החולים שבו רעות ושוהם לביתם. אתמול (ד') חגגו ברית לשוהם בפורום מצומצם. "עכשיו אנחנו רק בבית ולא יוצאים. אתמול ערכנו לו ברית בבית. היינו רק אנחנו והבן הגדול והרב וכל השאר, משפחה וחברים בזום. חלק מהשכנים עמדו מחוץ לדלת במסדרון ושרו", סיפרה.
מתן: "בהתחלה הייתי ממש מבואס מזה שאי אפשר לעשות ברית, ופתאום הרב התחיל לשיר ועשה שמח למרות שלא היו הרבה אנשים. השכנים עמדו בחוץ ושרו. וזה היה מאוד מרגש. בסופו של דבר זה היה מאוד ייחודי".
פורסם לראשונה: 20:02, 02.04.20
