משרד החינוך יפצה תלמידה שסובלת מטראומה והפרעות נפשיות בעקבות הביקור במחנות ההשמדה בפולין.
התביעה הוגשה לבית משפט השלום בקריות, ועולה ממנה כי התלמידים ביקרו במחנה ההשמדה ובמהלך המסע התקיימה הדמיה של צעדת המוות הגדולה, שבמהלכה אלפים נורו למוות, ואלפי אחרים מתו ברעב, בקור ובמחלות.
במסע זה ניסו להמחיש לתלמידים ככל האפשר את הסבל הרב אותו חוו היהודים בצעדת המוות. המסע התקיים בקור מקפיא, שהתלמידים אינם מורגלים בו.
בתביעה חריגה זו ציינו באי כוחה של התלמידה, עו"ד ורד מועלם ועו"ד אהוד דהאן, כי נעליה של התלמידה נקרעו במהלך המסע, והיא ביקשה מהמורה המלווה שתאפשר לה לקנות נעליים, אך המורה סירבה בטענה שלא ניתן לצאת מהמקום מכיוון שהוא מוקף בחומה ובשומרים.
עוד במהלך המסע ביקרו התלמידים במקלחות המוות במחנה טרבלינקה וקיבלו הסבר על תאי הגזים ושריפת הגופות. מתוך כתב התביעה: "תא הגזים הוא תא ארוך, המספיק ל-100 עד 300 אנשים, ובגגו מספר פתחים מרובעים.
אנשים היו מוכנסים עירומים לאחר מקלחת במים חמים, שסייעה לפתיחת הנקבוביות בעור, ואז הנאצים היו פותחים את הפתחים העליונים בגג וזורקים דרכם את הגז. הגז היה גרגרי עד שבא במגע עם העור והפך לגז חנק. מתאי הגזים היו מעבירים את הגופות למשרפות. בתחילה היו זורקים אותן לבורות, אך בשל מצוקת מקום, הוחל בשריפת הגופות".
"טיפול מקומם"
על פי התביעה, התלמידה לא יכולה היתה להכיל את ההסברים ואת המראות הקשים של חפצים אישיים של הנספים, ובעת הביקור במחנה ההשמדה התמוטטה ואיבדה את הכרתה. היא פונתה לבית חולים בוורשה.
בהמשך נטען, כי הביקור עורר אצלה הזיות קשות - כיצד הרגישו האנשים אשר הוכנסו לתאי הגזים. התלמידה החלה לדמיין שהיא שומעת את צרחות הילדים ואמהותיהם בזמן שזרקו את הגז והם החלו להיחנק למוות.
עו"ד מועלם: "הטיפול בתביעה זו היה מקומם מאוד משתי סיבות. האחת, משום שהתלמידים לא נלקחו לסיור במוזיאון 'יד ושם' כפי שהובטח להם, והסיבה השנייה היא שבית הספר לא איבחן אם כל תלמיד ותלמיד מסוגל לעמוד במסע כה קשה פיזית ורגשית.
"במהלך העבודה על התביעה למדתי שעל פי תקנון משרד החינוך יועצת בית הספר אמורה לשבת עם כל תלמיד באופן פרטי ולאבחן אם הוא מסוגל לעמוד במראות ובחוויה של הביקור במחנה השמדה.
דיברתי עם כל התלמידים בכיתה של מרשתי שיצאו למסע, וכולם העידו כי היועצת לא ערכה עם איש מהם שיחה פרטנית, וגם לא סגל המורים שיצא במשלחת. כמו כן, התלמידים העידו בפניי כי הובטח להם שהם ייצאו לביקור במוזיאון יד ושם, אך הביקור לא יצא אל הפועל.
מההיכרות עם מרשתי אני יכולה להגיד בבירור שאם היא היתה מבקרת ביד ושם, כל הטראומה של מחנה ההשמדה היתה נחסכת ממנה, כי כבר ביד ושם היא היתה מבינה שאינה יכולה לעמוד בקושי. מרשתי, אשר התמוטטה במחנה ההשמדה, הובהלה במצב של תרדמת לבית חולים מקומי, ונגרמה לה טראומה קשה".
"תקדים משפטי"
במהלך ניהול התביעה חקרו עו"ד מועלם ועו"ד דהאן את נושא הנסיעות לפולין וגילו כי פסיכיאטרים ונוירולוגים ישראלים נתקלים חדשות לבקרים בתלמידים המפתחים דיכאון, חרדות והפרעות פוסט טראומתיות עם שובם מהסיורים במחנות ההשמדה.
עו"ד מועלם: "במחקר של הנוירולוגית אביבה מימוני בלוך, מנהלת המכון להתפתחות הילד בבית החולים לוינשטיין ברעננה, ושל הפסיכיאטר יובל בלוך, מנהל מרפאת הילדים והנוער בבית החולים 'שלוותה', נבדקה השפעתה של ההשתתפות במשלחת לפולין על בריאותם הנפשית של המשתתפים - בני נוער רבים בגילאי 18-17, אשר ביקרו במחנות ההשמדה במזרח אירופה.
המחקר נעשה באמצעות שאלונים שהועברו לפסיכיאטרים המומחים בטיפול בילדים ונוער, ועולה ממנו כי במקרים לא מעטים בני הנוער שבים מן המסע במצב נפשי קשה, שנמשך לעיתים גם חודשים לאחר החזרה. האבחנות באו לידי ביטוי בין היתר בחרדות, דיכאון, עצב ובכי בלתי מוסבר, הפרעות שינה, הפרעות קשב וריכוז ועוד.
"במקרה שלנו, המומחה אשר מונה על ידי חברת הביטוח של משרד החינוך, פרופ' שמואל טיאנו, מומחה בפסיכאטריה כללית ובפסכיאטריה של הילד והמתבגר, קבע בחוות דעתו: 'מדובר במצב דחק הבא בתגובה למצב נסיבתי של חשיפה לאירועי השואה'".
המקרה הנוכחי יצר תקדים בתחום המשפטי, מכיוון שהתלמידה עתידה לקבל פיצויים גם מחברת הביטוח שבה מבוטחים כל תלמידי ישראל, אלא שעד כה הביטוח כיסה מקרים של תאונות שבהן היתה פגיעה פיזית. כאמור, המקרה הסתיים בהסכם פשרה שבמסגרתו הנתבעים שילמו פיצויים לתלמידה.
