"אחרי שנה בגיהנום, העסק מתחיל לזוז"
כפיר אייל, בעלי 'מיסטר מיט', קרית אתא
"לפני שש שנים פתחתי חברה, מיסטר מילק, שסיפקה מוצרי חלב למסעדות וקונדיטוריות. הקורונה ריסקה את העסק לגמרי, הפסדתי מיליונים על סחורה שלא קנו, בגלל לקוחות שהצ'קים שלהם חזרו. סיפור קשה מאוד, כל השוק מת, לא היה לי איך להתפרנס.
"אני גם סובל מפוסט טראומה מתקופת השירות הצבאי, ואחרי שהעסק נפל, הייתה תקופה שלא רציתי לקום מהמיטה, לא ממש רציתי לחיות. לא הצלחתי להתפרנס, הרגשתי שהכל נגמר. הייתי עצבני וכל הזמן במתח.
"לבסוף, בסיוע של פסיכולוג מהצבא, קבוצת ריצה שאני שותף בה ובעיקר המשפחה שעטפה, התחלתי לחזור לפעילות, ופתחתי עסק חדש - מיסטר מיט. הפעם אני מספק בשר, בעיקר ללקוחות פרטיים, גם נותן שירותי קירור ולוגיסטיקה.
"אחרי שנה מהגיהנום, פתאום יש תקווה. יש עסק חדש, שמתחיל לזוז. לאט לאט חוזר לשגרה. יש עוד חובות, אבל אני מאמין שבעזרת השם, אני אצא מזה. בשבילי החג הזה זה כמו יציאת לחירות, לתקופה חדשה. יש המון תקווה בלב, כי בורא עולם איתנו".
"הייתי עם 60 אחוז חמצן בדם. הרופאים לא ראו דבר כזה"
דודו אסייביץ', בעל עסקים מקרית אתא
"בשנה הקשה הזו נאלצתי לסגור אחד מארבעת בתי העסק שהיו לי, 'החמניה' בחיפה. יתר העסקים - הפיצה בקרית אתא, גרעיני עפולה באתא ובית ספר לכדורגל בקרית ים, המשיכו לעבוד.
"את החמנייה סגרתי בסגר השני. היו ימים שהייתי סוגר קופה עם 300 שקל. הייתי מדוכא ועצבני עד שהבנתי שאין ברירה, ובמקום ללכת אל הלא נודע, אסגור את העסק.
"בסוף ינואר חליתי בקורונה. כנראה נדבקתי בפיצה. נכנסתי לבידוד ביחידת הדיור בבית שלנו, ואחרי שבוע, אשתי נכנסה ונבהלה: הייתי בצבע שחור. ממש שחור. מסתבר שהייתי עם 60 אחוז חמצן - אדם נורמלי היה מת עם פחות מ-75 אחוז.
"הגעתי לרמב"ם, רופא אמר לי שהולכים להרדים ולהנשים אותי, שלא יודעים מה יהיה. אמרתי לו 'אל תמשיך, תסביר לאשתי מה המצב, ואני אעשה את החשבון שלי עם אלוהים'. דיברתי בקול רם עם בורא עולם, ואז הרדימו אותי.
"אחרי חמישה ימים התעוררתי, לגמרי סיעודי, אבל בתוך שלושה ימים יצאתי הביתה. הרב שלי, רונן שאול, בירך אותי, וחברים עשו ברכות ותפילות בשבילי. וזה מה ששיקם אותי. הרופאים לא האמינו.
"שאלתי את עצמי אם זה הייעוד שלי. התשובה היא כן"
לימור מלול, בעלת פיטנס סטודיו בקרית ים
"זו הייתה שנה קשה מאוד. כמעט לא עבדתי, רק קצת בזום, ואחר כך שיעורים בחוץ, בים. שמרתי על קשר עם המתאמנות שלי, כמה שאפשר, אבל כל הקשיים האלו הובילו אותי לשאול עצמי לא פעם, אולי אני צריכה שינוי, אולי צריכה לעשות משהו אחר.
"אחרי הרבה מחשבה, הגעתי למסקנה חד משמעית שלא - שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. מרגישה שזה הייעוד שלי בחיים. וכשאתה מאמין במשהו, שום דבר לא יכול לקלקל לך את זה.
"לקראת החג חזרנו לעבוד, אבל לא במלוא ההיקף. להערכתי, רק שליש חזרו, אבל לאט לאט כולם יחזרו. ואני כיום מרגישה שכן, אנחנו הולכים לצאת מהשנה הקשה הזו, מהמשבר הקשה הזה, לדרך חדשה".
"לקחתי חופשת לידה ארוכה, כמו שאף פעם לא הייתה לי"
שושה חי, בעלת סטודיו למחול 'שרון פז', תושבת קרית ביאליק
"מאז 15 במרץ שנה שעברה, לא עשיתי כלום בסטודיו למחול. הסטודיו היה סגור וכל התלמידים נעלמו. היו שהעבירו שיעורים בזום, אני לא רציתי, בעיני זה לא עובד, שיעורי מחול בזום.
"אבל באמצע השנה הזו ילדתי, זה היה המזל שלי. יש לי ילדה בת חמש וחצי, יולי ולתינוקת שנולדה קראתי love, כי בתקופה הזו לא היה כלום חוץ מאהבה. לקחתי חופשת לידה ארוכה, כפי שאף פעם לא הייתה לי.
"עכשיו אנחנו יותר אופטימיים, יש תקווה, וב-4 באפריל, אחרי פסח, אני הולכת לפתוח את הסטודיו. עם זאת, זה לא פשוט. אני מחוסנת, אבל הילדים לא מחוסנים, וההורים חוששים לשלוח. גם הרבה הורים נקלעו למצב כלכלי קשה, ולימודי מחול הם בעדיפות אחרונה. אני תולה תקווה בחג הזה שדברים יחזרו לעצמם".
"הקהל לוחץ ורוצה לחזור"
שלומי מנגר, בעל מועדון הוונדרבר
"כל השנה הזו הייתי עסוק באיך להחזיק את המקום שלא ייפול, לא רק פיזית אלא גם נפשית. היה לי ברור שאנחנו הראשונים להיסגר והאחרונים להיפתח.
"נכון שאנחנו לא ממש אחרונים, כי אחרינו התיירות, אבל אנחנו דרגה שנייה במסכנות. כולנו חטפנו מהלומה, היו הרבה נזקים, סחורות וכסף שנזרק לפח.
"עכשיו נותנים לנו להכניס אנשים בתפוסה של 50 אחוז. כסף לא ייצא מזה, כי יש עלויות של הצוות בבר, שמירה, קופאית - זה אותן עלויות. אבל הקהל לוחץ ורוצה לחזור. כולנו תקווה שהכמות תעלה ל-75 אחוז, ואז כולנו נחייך. אנחנו רוצים מאוד כבר לחזור, ואני מאחל לציבור שהמועדונים יתאפקו ולא יכניסו יותר מהמותר, כדי שתהיה פתיחה בריאה.
"צרה נוספת זה הלך הרוח המלחמתי בקרב מתנגדי חיסון. השבוע שאלתי מישהי אם יש לה תו ירוק, והיא צעקה לי 'נאצי'. מרגע שאישרו פתיחה אני מקבל פניות אינסופיות מתי יהיו מסיבות. כרגע אין, אבל גם זה יגיע. כולי אני מאמין שהחיסון מאפשר את הפתיחה הזו".
"פתאום הבמה, שבמשך שנה הייתה דוממת, התמלאה בצלילים"
רן נחום, מנהל הקונסרבטוריון העירוני בקרית ים
"מאז 15 במרץ 2020, התנהלנו על פי הנחיות משרד הבריאות ובעצם סגרנו את הפעילות. אבל שמרנו על קשר רצוף עם התלמידים, בזום וברשתות החברתיות, מורים שלנו ערכו פגישות אישיות, בזום. הייתה תקופה שיכולנו לעשות מפגשים אחד על אחד, ואף תלמיד לא ויתר על מפגש.
"הרכבים קטנים שלנו הופיעו בפני דיירי בתי אבות, וגם עשינו פעם אחת חזרה גנרלית של התזמורת בזום. למעשה, התזמורת וכל ההרכבים הושבתו, לא ערכנו חזרות ולא הופענו. היו גם מקרים, בעיקר של תלמידים חדשים אצלנו, שהרימו ידיים ועזבו. אבל זה היה בשוליים.
"בשבועיים האחרונים, אנחנו בסוג של חלום. ביום ראשון שעבר ערכנו חזרה של התזמרות, והייתה לי צמרמורת. פתאום הבמה, ששנה הייתה דוממת, התמלאה בצלילים של נגינת תלמידים ביחד. נחזור להופיע, מתוכנן לנו קונצרט במאי ונופיע גם באירועי יום הזיכרון ויום העצמאות. אני מלא התרגשות".
