הסגר השני שהגיע אלינו בצל החגים, מעורר זעם רב, על כך ששוב נאלץ לנטוש את ההורים בארוחת החג. ד"ר אריה יגודה, רופא נשים ומומחה לפוריות מקרית מוצקין, רגיל כל חג לבלות עם אמו, אלה יגודה, בת 102. בפסח האחרון חגגו לראשונה בנפרד, והפעם גם את ארוחת ראש השנה לא יעשו יחד. ליגודה, כמו רבים אחרים, יש בטן מלאה על העניין.
"לא נשמע ממנה טרוניה". אלה וד"ר אריה יגודה "לא נשמע ממנה טרוניה". אלה וד"ר אריה יגודה
"לא נשמע ממנה טרוניה". אלה וד"ר אריה יגודה
(צילום: פרטי)
קראו גם:
"כרופא, יש לי אחריות לשמש דוגמה ולמלא אחר הנחיות משרד הבריאות, לא משנה מה דעתי", אמר יגודה השבוע. "אני יודע שכאשר מחלה עוברת בדרכי הנשימה, הריחוק החברתי הוא אכן זה שמונע את ההדבקה. לא אוכל לראות בחג הזה את אמא שלי ואת חמותי, אמא של אשת שפרה, מלכה פוקסמן בת ה-93, בגלל הסגר. הייתי יכול לראות אותן, אילו התאפשר לי לפגוש אותן ממרחק שני מטרים, כשכולנו ממוגנים.
"ראש הממשלה והנשיא ראובן ריבלין שדרך אגב אני מאוד מכבד ואף פגשתי אותו פגעו בי בחג הקודם. הם נפגשו עם ילדיהם, בזמן שאמי נשארה בביתה לגמרי לבד. התירוץ של ריבלין, שבתו מלווה אותו מאז לכתה של נחמה, הוא מצד אחד מעורר חמלה, ומצד שני מכעיס, כי אחי ואני אמורים להשאיר את אמנו בגפה מאז שאבינו נפטר. עד הסגר הראשון, גם בגילה המתקדם היא המשיכה להתנדב בעיריית תל אביב שלוש פעמים בשבוע. הסגר בודד אותה מכל העולם, ובתקופה זו ההזדקנות הגופנית שלה הואצה, והיא זקוקה לעזרה כיום".
הבדידות בסגר היא הגורם?
"אני חושב שיש לזה קשר, בהחלט. יש מחקרים שמראים שבידוד של אנשים בגיל השלישי מהעולם שסביבם גורם לקיצור חייהם. גם להביא אותה אלינו לשבועיים זה לא פתרון, אדם קשיש שמתנתק מביתו ומעולמו המוכר, זה יוצר אצלו השלכות נפשיות קשות, הוא כאילו מאבד את עצמאותו".
כשראש הממשלה שיחרר את כולנו באמירה "תעשו חיים", תיארת לעצמך ששוב תיפרד מאמך לתקופת החגים?
"אמרתי לכולם באותו רגע שאנחנו עוד נאכל אותה בגדול, אז אני לא מופתע מהסגר. התחלתי לראות אצלי בחדר ההמתנה אנשים שמגיעים למרפאה ומפרים את הנחיות משרד הבריאות לעיני כל. התחלתי עימותים לא מעטים עם הקהל שסיכן את בריאות כולם, והיום פתאום חודרת איזושהי תובנה, והאירועים האלה נדירים יותר".
מה אמא שלך אומרת על המצב?
"אמא שלי וגם אמא של שפרה עברו בחייהן כניצולות שואה כל כך הרבה, וטרחו כל השנים לגונן עלינו, כך שלא נשמע מהן טרוניה על זה שאנחנו לא איתם. אני אביא להן אוכל עוד לפני הסגר, ונשתדל לשמר את המסורת עם גפילטע פיש שאני מבשל, כפי שהן בישלו לנו בחגים.
"מה שכן, הן מאוד מעודכנות. הייתי היום אצל אמא שלי, היא עדכנה אותי במספר החולים היומי, ושאלה מה יש לי לחדש לה על המחלה".
אז באמת, מה יש לך חדש לספר?
"אנחנו כמו רצי מרתון, שכל פעם מקבלים בקבוק מים, שמסמל את פיסת הידע על הקורונה, אבל הבעיה שלמרתון יש קו סיום, ובמרוץ שלנו, אנחנו לא יודעים איפה קו הסיום".
נשמע פסימי.
"לא פסימי, אצן מדופלם".



"לא נשמע ממנה טרוניה". אלה וד"ר אריה יגודה | צילום: פרטי