מד הטמפרטורות ברכב ציין בנימוס שבחוץ 12 מעלות ואולי כדאי שאתלבש היטב לפני שאני יוצא החוצה לקור הקרית גתי של תחילת השבוע. אני כמובן הודיתי לו על הדאגה וציינתי שחניתי ממש מול המסעדה וחבל להתלבש בשביל מטרים ספורים בלבד. חציתי את הכביש במהירות ונכנסתי למסעדת "שיפודיית השף", שדלתה היתה משום מה פתוחה לרווחה. כאן התחלתי לחשוד.
"שיפודיית השף". לפנק בכמות נאה של בשר | צילום: אשר קשר"שיפודיית השף". לפנק בכמות נאה של בשר | צילום: אשר קשר
"שיפודיית השף". לפנק בכמות נאה של בשר | צילום: אשר קשר
מסעדת "שיפודיית השף" נמצאת במרכז מסחרי מיושן ברחוב היסמין בקרית גת, שסביבו נבנים כמה פרויקטים חדשים ומרשימים למגורים. מאחורי הדלת הפתוחה לרווחה הועמסו הררי שולחנות וכיסאות, שבימים כתיקונם (דהיינו, כשלא יורד גשם וקפוא אלא חמים בחוץ) הם כנראה מוצבים בחלקת הדשא המלאכותי מחוץ לשיפודייה וגם בתוך המסעדה עצמה.
אבל כעת הם ניצבו בחוסר סדר משווע בקור הנורא שחדר למסעדה וגרם לשיפודאי לעמוד קרוב מאוד לפלנצ'ה שלו ולהשתמש בה כמקור חום, כי המזגן, מסתבר, לא עבד - לא רק החימום אלא גם הקירור, כי אפילו הטמפרטורות הכי נמוכות של המזגן היו בבירור גבוהות מאלה ששררו באותה שעה במסעדה.
אבל אי אפשר לכתוב על אוכל כשאתה יושב ברכב המחומם שלך. זה ברור. זה כמו לכתוב על מסע באנטרקטיקה תוך צפייה בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק. השימוש, אגב, באנטרקטיקה כדוגמה אינו מקרי. כזכור, לא שמעתי בקולו של מד הטמפרטורות ברכב שלי ואני מספיק ילדותי לא לחזור לרכב ולקחת את המעיל שלי כדי שיגיד לי שצדק. אז למרות הקור ארגנתי לי כיסא ושולחן מתוך המהומה, ותהיתי אם יותר קר בחוץ או בתוך המסעדה.
לאחר שהתגבר על התדהמה הראשונית שאני הולך לשבת במסעדה ולא ממשיך לעולם שכולו חום, ארתור השיפודאי המליץ לי על המעורב, מנת הדגל של המקום. "בסדר, שיהיה מעורב", אמרתי לו בשיניים נוקשות, "בבאגט בבקשה".
המלך ארתור
יכול להיות שבגלל שהיה לי נורא קר, הזמן שהמתנתי למעורב שלי הרגיש כמו נצח. הבחור שהגיע אחריי ונמלט מהמקום הזמין חזה עוף. אולי זה מה שהייתי צריך להזמין, במקום להתייחס לארתור שנופף בהתלהבות במנת הדגל שלו. אבל אם יש בכל זאת נקודה של חום בתוך הקור הנורא זה היה ארתור, שלא הפסיק לחייך ולדבר ולדאוג לי לסלטים עד שיגיע הבשר - אולי בגלל שהבין שאפילו לפלנצ'ה קר בטמפרטורות הללו (מה שמצידי העלה אותו לדרגת הארתור השני שאני הכי מחבב, אחרי כמובן אחד מגיבורי הטלוויזיה הכי אהובים עליי בכל הזמנים, השנבוב בן השמונה ארתור טימותי ריד).
"להוציא לך את הלבן?", שאל ארתור (השיפודאי, לא השנבוב).
מה?!
"להוציא לך את הבצק מהבאגט?".
למה לעזאזל לעשות את זה?
"לא יודע, כולם מבקשים בזמן האחרון".
לא, תשאיר לי אותו.
אז על הלבן של הבאגט, שניצל בנס, ביקשתי שימרח חומוס, חריף וסלט עגבניות. אחרי כרבע שעה, שבה מספר איברים חיוניים בגופי קפאו למוות, ראיתי שהוא מכניס לבאגט שלי בעזרת שפכטל את המעורב. בדקות אלה כבר לא חשתי רעב. במצב הגופני שלי רציתי רק להתחמם וכל מה שחשבתי כרגע על המעורב שלי הוא לא כעל מקור מזון אלא כמקור חום. חשבתי איך זה ייראה אם אחבק באגט עם מעורב לגופי. לא חששתי. זמנים נואשים קוראים לצעדים נואשים.
צ'יפס מהפריזר
אני יודע שיש מלחמות ומגפות והמון רע בעולם שלנו שמעורר כעס וחמה, אבל כשגיליתי שהצ'יפס הוגש לי קר חשבתי שלא יכול להיות פשע נתעב מזה כרגע. אז נכון שיכול להיות שהצ'יפס היה לוהט כשיצא אליי ובדקה שחלפה עד שהגיע מסיר השמן הרותח לשולחן שלי הוא קפא, אבל אפילו אני יודע שזה לא יכול להיות. אפילו בקרית גת. וזה היה נורא. גם ככה בטמפרטורות רגילות לעונה צ'יפס קר זה גרוע, אז בטמפרטורות כאלה? זה הרגיש כמו לאכול שקית תפוגן שיצא מהפריזר.
המעורב היה בסדר, בהתחשב בזה שהיה לי קשה ללעוס כי הפרצוף שלי היה קפוא. ארתור בהחלט פינק בכמות נאה של בשר, אבל הרגשתי בעיקר פרגיות וחזה עוף ולא כבדים או טחולים, כפי שאמר לי שאמורים לשכון בבאגט שלי. התיבול היה טוב, הבאגט היה בסדר, אם כי קר במקצת, אולי כי המתין רבע שעה בחוץ כשהוא פעור לרווחה עד שהמעורב יהיה מוכן.
כשחזרתי לרכב הדלקתי את החימום למקסימום. הרגשתי שמד הטמפרטורות רוצה להגיד לי משהו אבל מתאפק. "צדקת", הפטרתי לעברו מבלי להביט בו, כשאני מבין שזה מצב של אל חזור מבחינתנו. ובנימה זו, למכירה: פורד פיאסטה עם מד טמפרטורות דעתן.
מראה מקום:
"שיפודיית השף", היסמין 97, קרית גת
טלפון: ‏08-6889922‏
שעות פעילות: א'-ה' 11:00-22:00
פסקול: עידן הקרח
תג מחיר: באגט עם מעורב - 36 שקל