1. תחבק
שים את הכעסים, הטינות והמלחמות בצד. תבטל את כל התלונות במשטרה שהגשת נגד יריבך (גם ככה המשטרה תסגור את זה). תרים טלפון ליריבך ותזמין אותו לפגישה. תציע שיתוף פעולה, אבל לא בכל מחיר. גם אם לא, אל תיבהל מאופוזיציה ואל תנהל מסע צלב לחיסולה. ריבוי דעות וויכוחים במועצה רק יוסיף לך נקודות בציבור, כמי שמאמין בדמוקרטיה ומוכן לקבל ביקורת.
2. תקשיב
ראשי עיר בדרך כלל מלאים בעצמם, אבל הם לא יודעים הכל, ולכן שווה להקשיב לאחרים, ולהתייעץ עם אנשים וחשוב לשמוע גם דעה אחרת. כך מגיעים להחלטות הנכונות. אפילו דעה שנראית קנטרנית וקטנונית ולא תמיד פופולרית, פותחת את הראש. פשוט תקשיב.
3. תמנה
תמנה לראשות ועדת הביקורת העירונית איש אופוזיציה כפי שמחייב החוק. כל השטיקים והטריקים של מינוי חבר מועצה מקורב וחנפן במסווה של אופוזיציונר מתנפץ בסוף בבית משפט, כולל הוצאות משפט (מכספי ציבור) שתחויב לשלם לעותר.
4. תבזר
תמונת ראש עיר עם מנקי הרחובות באשמורת הבוקר היא נחמדה, אבל אל תשכח לרגע שאתה מנהל גוף גדול, ולא ראש צוות טיאוט רחובות. ראש עיר טוב יודע לבזר סמכויות, לתת אמון בעבודת הפקידים שהוא בחר ומינה. תפקידך לקבוע מדיניות, להציב אסטרטגיה ויעדים, לדרוש ממנהליך לעמוד באותם יעדים ולא לעשות את העבודה במקומם. אז תמנה מנכ"לים ומנהלים עם יכולת, ולאו דווקא בעלי קשרים, ותן להם לעבוד. אתם רק תרוויחו מזה.
5. תתעקש
אל תמנה סגן ראש עיר בשכר. פקידי העירייה שמרוויחים שכר נאה אמורים לטפל בכל הנושאים. אל תיתן לכל פוליטיקאי עם שלושה מנדטים במועצה לסחוט אותך כדי לקבל לעצמו ג'וב בעירייה תמורת נאמנות ותמיכה. אז אולי הקואליציה שלך תהיה קטנה יותר, אבל תחסוך מאות אלפי שקלים בשנה מהקופה הציבורית, ומיליונים לחמש שנים הבאות.
6. תגייס
במשרדי הממשלה שוכבים מיליוני שקלים שראשי ערים לא יודעים לדרוש ולבקש. לך על זה בכל הכוח. תפעיל את כל הקשרים והקישורים. תרים טלפונים, תזמין שרים לסיורים, תיסע לכנסת. עוד מיליון ועוד מיליון. המדינה לא עושה לך טובות, זה כסף ציבורי שעדיף שיגיע לעיר שלך.
7. תיחשף
תהיה שקוף, תהיה זמין ונגיש. תפתח קו פתוח לציבור, תנהל דיאלוגים, תענה לתלונות ופניות. אל תסתגר בלשכה. תפנים את חוקי הרשת החברתית, שם מתפרסם הכל. אתה לא מלך ולא ראיס, אתה משרת ציבור ואתה עובד אצלו, לא הוא אצלך.
8. תחשוף
ולבסוף: אל תפחד מתקשורת חופשית, חוקרת, בועטת, מבקרת. זה התפקיד שלנו. חרם תקשורתי כפי שראשי ערים בקריות ובצפון נוהגים להטיל מדי פעם, לא מונע פרסום מידע שיש בו עניין ציבורי. מה שתסתיר ותחביא, יתגלה בסוף. כשאה מחרים תקשורת ולא מגיב לפרסומים, כולם מפסידים: העיתון, הציבור, אבל בראש ובראשונה אתה.
