שרית כרמלי מנהלת את מערך הסיעוד באחת המרפאות הגדולות בצפון המספקת שירות ל-15,000 מבוטחים של כללית בעיר כרמיאל ובסביבתה. במרפאה חמישה רופאי משפחה, רופאי ילדים, רפואה יועצת של ילדים וטיפת חלב.
מסלול החיים שלה היה יכול להיראות לגמרי אחרת, אלמלא פגישה אחת אי שם במהלך שירותה הצבאי. "לצערי אמי חלתה באותה התקופה בסרטן, היא הייתה חולה מאוד במשך חמש שנים", מספרת כרמלי. "נרשמתי כבר ללימודי ארכיטקטורה בטכניון והלכתי להביא לאמי תוצאות של בדיקות הדמיה מבית החולים רמב"ם". כשהגיעה, עוד לפני שקיבלה את הפענוח, התיישבה אתה מנהלת הדימות ושאלה לשלומה ולשלום אחיה הקטנים.
"עד אותו רגע אף אחד לא שאל אותי מה שלומי, זו הייתה נקודת מפנה שבזכותה הלכתי ללימודי סיעוד, הרגשתי שהדבר הנכון ביותר עבורי יהיה לעבוד עם אנשים, לראות את האדם וסביבתו ולא רק את מחלתו". כרמלי מספרת שהתרגשה עמוקות שמישהו ראה אותה בתוך כל הסיטואציה המורכבת בה הייתה, "היא יכלה לתת לי את הבדיקות וללכת, אבל היא לא עשתה את זה.
"בזמן שאמא הייתה חולה מעולם לא שאלו אותנו מה שלומנו, מה שלום הילדים או מה שלום אבא, הכול היה סביב המחלה של אמא והבית התפרק. פתאום כששאלו אותי מה שלומי זה זעזע אותי מהמקום הטוב, מישהו ראה אותי והבנתי שאני אהיה זו שרואה את האנשים מולי". בלב לימודי הסיעוד אמה נפטרה מהמחלה ומי שהייתה עבורה דמות לחיקוי הייתה פרופ' עדה שפיצר, ראש החוג לסיעוד בזמנו.
כיום, כאשר כרמלי מקבלת מטופלים עם מחלות קשות, היא משתדלת לראות אותם ולא רק את מחלתם, "פתאום הם מבינים שמישהו רואה אותם, שמישהו מסתכל על הקושי שלהם".
אחד התפקידים המשמעותיים שכרמלי שמה לנגד עיניה הוא לעסוק במניעה. "יש את התקופה של לפני הקורונה ואחריה, אך תמיד אנו פועלים כדי לשמר את הבריאות ולטפל בחולי. התפקיד שלנו הוא להוביל את האוכלוסייה להבנה שצריך לטפל בעצמנו הרבה לפני שאנחנו חולים וזו בעיקר העבודה שלנו האחיות בקהילה", אומרת כרמלי.
בין היתר ובמיוחד בתקופת הקורונה, צוות הסיעוד אחראי על מניעה וטיפול אקוטי כמו גם טיפול במטופלי בית. "בקורונה קיבלנו עוד פרויקטים והייתי אחראית על מתחם חיסונים ובידוק והייתה לנו אחריות מאוד גדולה על חולי הקורונה שאושפזו בבית. בהתחלה עוד לא היו לנו אישורים להיכנס אליהם פיזית, הכול נעשה טלפוני והיה צורך לאתר את אותם המטופלים במצוקה הזקוקים לסיוע מידי. הסיוע היה יכול להיות מקושי בנשימה ועד אדם שאין לו מי שיביא לו אוכל", מספרת כרמלי.
ביום יום כרמלי מנהלת את מערך הסיעוד ותחת ניהולה 9 אחיות. היא מבצעת מעקבים אחר מטופלים, בדיקות דם, טיפולים, הדרכות ומבקרת אצל מטופלים שמרותקים לביתם. היא מבצעת גם הדרכות רבות, בין היתר לבני נוער על גיל ההתבגרות, שינה, תזונה, ולמטופלים עם סוכרת. היא מעידה על עצמה שהדבר האהוב עליה בעבודתה היא האינטראקציה עם אנשים, "טוב לי כשאני מצליחה לתת לאנשים שנמצאים במקום של אי ודאות איזה שהוא עוגן, יש מטופלים עם מחלות קשות שנמצאים איתי בקשר ישיר. כאשר אדם מקבל בשורה קשה הוא עלול לחוש אבוד, הוא לא יודע מאיפה להתחיל לאסוף את הדברים כדי לטפל בעצמו ואני מרגישה משמעותית שאני יכולה להיות שם כדי לתת את המענה. כשזוכרים אותנו זה אומר שעשינו משהו טוב".
