אני מודה: מדי פעם בא לי להרגיש סקסית. להבהיר: המילה סקסית לא בהכרח מתכתבת עם המילה "סקס". זה הרגע שבו אני מרגישה וממחישה את אמנות הפיתוי ועוצמת הנשיות ומקבלת תוך כדי קטליזטור לביטחון העצמי. איך עושים את זה? למשל בהתמסרות, אחת לעונה, לשופינג נשי.
בשנים שבהן שהינו בחו"ל, פעמיים בשנה הייתי סוגרת יום ביומן תחת הכותרת "סיילים": לסייל של הקיץ ולזה של החורף. לא רק אני. ארבעתנו, חבורת "הנשים של", נהגנו לבקש מראש לשם כך יום חופש, כשהלו"ז ברור:
מפזרות את הילדים לגנים ולבתי הספר ונפגשות ברחוב הקניות המרכזי ל"יום עבודה" שכלל שיטוט של כמה שעות טובות בין החנויות. המטרה הייתה למצוא יחסית בזול את הפנטזיות שהיו רחוקות למימוש מבחינת המחיר בעונה.
את ה"שופינג, שופינג ועוד שופינג" נהגנו לשבור עם הפסקה קטנה לפטפוטים ועדכונים תוך כדי ארוחה קלה.
כדי שלא אבזבז לשווא זמן וכסף, נהגתי להכין רשימה מראש: לרוב פרקטית. היה רשום בה מה צריך, כדוגמת חולצות ועניבות שישמשו את ג' לעבודה, בגדים ומשחקים לבנות, כלי בית. לזה הוספתי גם את מה שלא ממש צריך, אבל נכלל במסגרת הפינוקים שלי: נעליים, איך לא, קוסמטיקה כמובן, ואיזה בגד מיוחד, שלא ידעתי אם תגיע הזדמנות לתלוש ממנו את הטיקט, אבל שיהיה.
לקראת אחד הסיילים ערכתי סדר בארון. "וואו, יעל, את משעממת בטירוף", פסקתי כשהגעתי למגירה התחתונה. שלפתי מתוכה תחתונים נוחים ומשעממים מכותנה, כמה חזיות בצבעים סטנדרטיים של לבן, שחור ובז' וגם פיג'מות פלנל וגופיות טרמיות.
בתחתית אמנם שכבו שני חוטיני, אבל כאלה שמזמן המידה שלהם התאימה לבובות הברבי שסימנתי כחלק מהקנייה. זאת הקולקציה המפוארת שלך? סנטתי בעצמי.
לאן אבדה האישה שבך? מגירת לנג'רי היא מבחינת 'תגידי מה יש בה - ואומר לך מי את'. איפה כמה חוטיני נועזים, חזיות משולבות תחרה וסאטן ועוד פריטים שיוכיחו לך שאת עדיין צעירה ובועטת?
עם המגירה הזאת הגעתי ליום השיטוט. "תגידו, כשהוא חוזר הביתה אתן לובשות פיג'מה עם דובונים או בייבי דול שקוף?", הרמתי להנחתה לחברותיי כשהתיישבנו לארוחה שבין הקניות.
"את באמת רוצה לפתוח את זה?", שאלה מיכל.
"אחרת לא הייתי שואלת".
"בנות, עזבו דיבורים", הציעה אורית, הפרקטית שבינינו, ושמה סוף לסיפורי ההלבשה התחתונה של כל אחת מאיתנו. "יש חנות בפסאז', נחסל כמה פריטים משם. ולשאלתך", הישירה אליי מבט נוזף משהו, "לא רע לפעמים להפתיע את הגבר שלך כדי שכשהוא יצא מהבית הוא ידמיין אותך בצורה שתטריף לו את הדעת, אבל את יכולה לקבל הרגשה של 'סקסית' גם ממקום שתלוי רק בך".
"בדיוק. כאילו שיש להם בכלל ראש וזמן ללנג'רי שלנו", גיחכה רינת.
"עד שלא מנסים לא יודעים", פסקה אורית.
כמה דקות לאחר מכן מצאנו את עצמנו ניצבות מול חלון ראווה גדול וממנו חייכו אליי כמה בובות. אחת לבשה חזיית תחרה אדומה ותחתוני סאטן תואמים. אחרת שחור חצוף. בצד עמדה בובה נוספת עם בייבידול שזור תחרה ומחובר לביריות שלא השאיר מקום לדמיון.
"את זה אני רוצה", הודעתי להן.
"זהו, הא? החלטת להיות נועזת?", קרצה אליי רינת.
יצאנו מהחנות אוחזות בשקיות גדושות כל טוב. בדרך הביתה דמיינתי את עצמי מגיעה לג' עם הבייבידול החדש, מביטה בו במבט חצוף ומפתה, מחכה להבעה של גבר שמגלה את אשתו מחדש, ומשם הדמיון רץ עוד יותר קדימה.
במקביל השתלט עליי מין מרד פנימי כשנזכרתי בדבריה של אורית. "בעצם למה אני? זה הוא שצריך להשקיע בי, במי שנמצאת רוב ימיה לבד, שאף אחד לא רואה אותה (למרות שיש לזה גם יתרונות, חייכתי לעצמי). ובכל זאת, סיכמתי עם עצמי, גם אני, כמו כל אישה, רק רוצה שיראו אותה לפעמים".
כשג' חזר באותו סופ"ש הביתה, הכל כבר היה מתוכנן ומוכן. חיכיתי לרגע בו הבית דמם לאחר ארוחת ערב וטקס ה"לילה טוב" לבנות. התקלחתי, לבשתי, התבשמתי, וככה ניגשתי לחדר העבודה, ושם מצאתי אותו רכון על מסמכים.
"את הולכת לישון?", שאל מתוך הדפים.
לקח לה, לפנטזיה, בדיוק רגע אחד להישבר, להנחית אותי מחדש למציאות חייה של אשתו של איש שכל מעייניו בעבודתו, כמתבקש. להבין שזה לא המקום והזמן.
"רציתי לשאול אם בא לך לשתות משהו?", קיוויתי שהשאלה תגרום לו להסתובב אליי לרגע.
"לא, תודה", השיב. "עוד מעט אבוא".
חזרתי לחדרנו, מנסה להדחיק את הרגשת העלבון והכעס מצד אחד, ונותנת להבנה מקום בצד השני. הרי זה בדיוק חלק מהגדרת חייה הבלתי כתובה של "אשת איש מוסד". להבין שגם אם הוא הגיח לסוף שבוע או לשני לילות קצרים, העבודה שלו ממשיכה איתו ביום ובלילה. אליה מסירותו ותשוקתו. במקרה הטוב בזמן ההוא הייתי ה"סקנד בסט" של ג' והשלמתי עם זה.
החלפתי את הסקסי בפיג'מת הפלנל עם הדובונים ונרדמתי.
שנתיים לאחר מכן, כשארזנו את הבית לקראת החזרה לישראל, שלפתי את הבייבידול והבטתי עליו. "חדש?", שאל ג' שבמקרה נכנס באותו רגע לחדר.
"לא", השבתי, "הוא פשוט חיכה למקום ולזמן".
"תודיעי לו שהרגע הגיע", חייך.
שנים עברו מאז. בכל פעם שאני מסדרת את הארון לעונה חדשה אני מביטה בבייבידול ההוא ונזכרת במשפט שטבעה בשעתו סמל הסקס הבלתי שביר מרלין מונרו: "לא אכפת לי לחיות בעולם של גברים כל עוד אוכל להיות אישה בתוכו".
נכון, לא קל להיות אישה בעולם של גברים בכלל ומסוגו של ג' בפרט. עם הזמן הפנמתי שהרגשת נשיות ו"אני סקסית" באמת לא תלויה רק בהם.
אפשר להרגיש אותה גם כשאנחנו נכנסות למיטה לבד, וזה קורה לא מעט. אותה מונרו העידה שהדבר היחיד אותו היא לובשת לפני השינה הוא הבושם שלה: במקרה שלה שאנל 5. גם סוג של פתרון.
