"קומת קרקע בצור שלום"
אלי דוקורסקי, ראש עיריית קרית ביאליק
"את דירתי הראשונה קניתי ב–1994, כאשר הייתי בן 30 ועמדתי להתחתן עם אירית. הדירה ברחוב גוש חלב, בשכונת צור שלום, משכה אותנו כזוג צעיר בשל סמיכות שלה לשטח ציבורי פתוח רחב ידיים וירוק. באותה תקופה עבדתי בחברת "המשקם". בדירה זו נולדו שלושת ילדינו, ואני זוכר את החוויות והרגעים המקסימים שביליתי עם ילדיי כשהם רוכבים על הטרקטורון בפארק. הדירה בקומה ראשונה, 5 חדרים עם גינה קטנה, מקום שבהחלט מתאים לגדל בו ילדים. התגוררנו בה עד סוף 2008, ממש סמוך להיבחרי לראשות העיר, אז רכשנו דירה בשכונת הפרפר. את הדירה הזו מכרנו לזוג צעיר שהגיע מחוץ לעיר והחליט להתגורר בקרית ביאליק".
"זאת חלקת האלוהים שלי"
מירי בן שושן, יבואנית אופנה, גרה בקרית ביאליק
"בשנת 1978 עבדתי כמנהלת חשבונות. קניתי בית בצור שלום יחד עם אבא של הילדים שלי. זה היה בית 160 מ"ר, שעלה כ-120 אלף דולר. חמי, שמאוד אהב אותי, עזר לי לקנות, כמובן עם משכנתה. חיינו שם ארבע שנים, בני ואבישי הגדול נולד שם. אחר כך עברתי קרוב יותר לבית הוריי ברחוב שבטי ישראל. את הקודמת מרתי ב-130 אלף דולר, וזו עלתה 140 אלף, דירה יפה ומשודרגת.
"אבל החלק החשוב הוא זיכרון שמלווה אותי בתור ילדה - חלום הילדות שלי היה לקנות בית ברחוב רחל, שם אני זוכרת שהתחילו הדירות היוקרתיות. והיום אני גרה שם בדירה שאני מחוברת אליה. קניתי אותה כשבני אוראל נולד, לפני 22 שנה, ב-160 אלף דולר. שיפצתי אותה כמו שאני אוהבת, ואני לא מתכוונת לעזוב, אני קוראת לבית הזה חלקת האלוהים שלי. אני אוהבת את ביאליק, ואשאר קרוב לאמא שלי תמיד".
"היום אני מפגין שם"
איציק פיטרמן, חבר ועד קרית חיים ויו"ר הוועד בעבר
"את הדירה ראשונה שלי קניתי בשנת 1980, כשהתחתנתי, בשדרות דגניה 57, בקרית חיים מערבית. סמוך לחוות המיכלים, שאני מפגין עד היום כדי שיזיזו אותה, וליד בית הספר רגבים. היינו זוג צעיר, חצי מהסכום חסכנו, חצי לקחנו משכנתה. הייתי אז בן 24, וגרנו כמה שנים באותה דירה קטנה, 60 מ"ר. את הדירה בדגניה קניתי ב-20 אלף דולר ומכרתי אותה ב-45 אלף דולר, ובאותו סכום קנינו אז דירה גדולה יותר, 75 מ"ר בשדרות מח"ל, שם גרנו עוד חמש שנים. אחרי חמש שנים קנינו בית גדול, 200 מ"ר, שם אנו גרים עד היום. רוב השכנים ליד הדירה הראשונה בשדרות דגניה היו מבוגרים, חוץ מזוג צעיר שהתגורר בדירה לידנו. עבדתי אז כמאבטח ברשות שדות התעופה, ואני בהחלט זוכר את התקופה המיוחדת הזו, כשנולדו הילדים שלנו".
"קנינו את הבית של הוריי"
נילי אלדר, תושבת קרית מוצקין, לשעבר קצינת ח"ן ראשית ומנהלת אורט מוצקין
"הבית שאני גרה בו כעת, ברחוב הרב קוק, הוא הבית שבו גדלתי. למען האמת היה ברור לי שאני נשארת בו. זה בית מרווח, בגודל 250 מ"ר. אפשר להגדיר אותו כארבעה וחצי חדרים מרווחים. הבת שלנו, לידור, גרה בקומה העליונה עם בנה ריי, ואילן אני למטה. לפני 35 שנה, אילן ואני קנינו דירה קטנה מהקבלן גלבוע, שבנה בניין ברחוב הרב קוק 60, במקום מאפייה שהיתה במקום. המטרה היתה לגור ליד אבא שלי, הוא התאלמן בגיל צעיר - אמי חלתה בסרטן ונפטרה כשעדיין לא ידעו על קיומה של המחלה הזאת. לאחר הטרגדיה היה ברור לי שאני חייבת להימצא לידו.
"הייתי בקבע, בדרגת אלוף משנה, ואילן מרצה באוניברסיטה. אחרי מגורים בשכירות באזור, קנינו את הדירה ב-350 אלף שקל, והיא עדיין בבעלותנו. כיום העברנו אותה לילדים. כל הזכרונות של גידול הילדים, ההליכה לגן במדים של אשה בדרגת אלוף משנה (דבר שלא היה מוכר אז בנוף) הביקור כל אחה"צ אצל אבי הפכו לזיכרון יפה שגרם לנו להבין שמוצקין זה המקום שלנו. לכן היה ברור לי שאת הבית של הוריי אני אקנה מהאחים שלי, וכך עשינו. מאז 2004 אני גרה בבית של הוריי".
"כאן נולדתי וכאן אני גר"
ד"ר רפי ורטהיים, ראש עיריית קרית ביאליק לשעבר
"הסיפור שלי הוא מאוד מקורי, אולי אפילו ייחודי. הבית שבו נולדתי בשנת 1942 הוא הבית שבו אני גר עד היום. זה היה אחד מ-20 הבתים הראשונים של קרית ביאליק, ברחוב קק"ל 48. המכבסה בחצר הבית היתה המכבסה היחידה בביאליק בשנות השלושים והארבעים, ובתור ילד חילקתי את הכביסה לתושבי העיר. בשנת 48', הוריי עברו לרחוב יחיעם על מנת לשפץ את הבית, ואז היה פיצוץ בצומת ביאליק-מוצקין, ושליש מהבית שלנו ביחיעם נהרס. למזלנו, היינו מרוחקים. לאחר מכן חזרנו לבית בקק"ל. אחריי שהתחתנתי, הוריי בנו קומה שנייה, ואני ואשתי גרנו בקומה הראשונה. בהמשך גרתי בקיבוץ, בנח"ל. גמרתי דוקטורט בחו"ל, ואז חזרנו לדירה המקורית. קניתי אותה מהאחים שלי, לא זוכר במדויק בכמה. היום אני גר בקומת הקרקע, והדירה למעלה מושכרת, והמכבסה הפכה למחסן.
"פה נולדתי, פה נולדו לי ילדיי, פה גרו הוריי, פה עסקתי בעבודה ציבורית, וביאליק תמיד היתה הבית שלי. הבית הזה אומר לי המון, יש שלט ורטהיים בכניסה, והוא ממש היסטוריה של העיר. כל משפחתי גרה פה, כולל אחיי וילדיי".
"הכל בזכות אמא שלי"
רועי בן שלוש, בעלים שותף בחברת צור טאואר ומנכ"ל החברה
"הבית הראשון שקניתי היה בגיל 21. בדיוק נכנסתי לשירות קבע, ואמא שלי שאלה אותי מה אני הולך לעשות עם כל הכסף שאני מרוויח, 5,000 שקל בחודש. אמרתי לה שלא יודע. כל החברים שלי בדיוק סיימו צבא ונסעו לטיול במזרח. אמא שלי התעקשה שמי מרוויח 5,000 שקל, גר אצל ההורים ואוכל בצבא, צריך בית, ולקחה אותי מהאוזן בכוח לחתום משכנתה. וכך מצאתי את עצמי, רווק בן 21, עם עזרה של ההורים מהכסף שהם חסכו לי ללימודים באוניברסיטה, השכירות החודשית מהנכס החדש וההכנסה מהמשכורת, מסיים תוך שלוש שנים משכנתה על הדירה. הדירה היתה ברחוב אח"י אילת בקרית חיים, שלימים הפך להיות הרחוב הכי חם בשוק לדירת 2 חדרים. השכירות שילשה את עצמה לאורך התקופה, כמו גם השווי של הנכס. הדירה נקנתה בדולרים לפי שווי של בערך 250 אלף שקל, ונמכרה לפני שנתיים. לזכותה של אמי אומר שזיהתה את הפוטנציאל של הרחוב להתפתח ואת היכולת שלי לעמוד (כמובן עם תמיכה של ההורים) בהחזרים החודשיים של המשכנתה".
"קניתי בית בודד בקרית ים א'"
דוד אבן צור, ראש עיריית קרית ים
"קניתי את הבית הראשון שלי עוד כשהייתי רווק בן 28 ועבדתי בבזק. קניתי את הבית ממשפחת הנגבי, הוריה של רות שופן, שבמשך שנים ניהלה את בית הספר רבין. לקחתי משכנתה, ההורים עזרו. זה היה בית בודד, קטן, בקרית ים א', ברחוב ישעיהו, ליד בית הספר ימית. לא גרתי בו שנים, עד שהתחתנתי והחלטנו לשפץ את הבית ולגור בו. כל אותן שנים גרתי בשכירות, בעיקר בקרית ים א', בדירות ברחוב פרץ 15, פרץ 8, שם הייתי שכן של ראש העירייה לשעבר, בני סטלקול. ואז באמת שיפצנו את הבית ועברנו לגור בו.
"הכל היה שונה אז, השכנות היית קרובה, אנשים הכירו אחד את השני, שמרו על קשר, המון חברים גרו לידי. תקופה אחרת לגמרי".
"החלטתי על המקום"
ציקי אבישר חבר מועצת העיר קרית מוצקין
"את הדירה הראשונה שלי רכשתי בשנת 2011, כשהייתי רווק בן 32. שימשתי אז יועץ ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שאול מופז. הדירה היתה ברחוב החשמונאים 10, היכן ששכן גן החיות הישן של קרית מוצקין. נחשפתי אליה בשלבי הבנייה, היא נראתה לי דירה מצוינת להשקעה, וההחלטה התקבלה בו במקום. לאחר שהתחתנתי והבנייה כבר הושלמה, החלטנו שנגור בה. היא עלתה אז 675 אלף שקל, ומי שקנה בפרויקט הזה הרוויח - בניין בוטיק עם דירות 3 חדרים + מרפסת, קומה 5, שכנים מצוינים. אני אוהב בניינים חדשים באזורים ותיקים ומרכזיים בעיר וגם את העובדה שהיא דירה עורפית ושקטה. דירה קטנה עם 2 פעוטים זה מתכון לאינספור חוויות. גרנו בה שנתיים ועברנו לדירת 5 חדרים חדשה בהמשך רחוב החשמונאים. קיבלתי עליה הצעות במיליון שקל, אבל נכס כזה לא ממהרים למכור. מאז שעזבנו אנחנו משכירים אותה".
"חיפשנו דירה חצי שנה"
אלכס קופר, מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריות
"את הדירה הראשונה שלי קניתי בשנת 2004. הייתי אז בן 29, נשוי ואב לילד אחד. היניו זוג צעיר, לאחר סיום תואר, ועבדתי כשכיר במשרד תכנון. לאחר תקופה במרכז הארץ, עם הולדת הילד הראשון החלטנו לחזור לקרבת הורים החיפאים. את הדירה קנינו במרכז הכרמל, באזור ותיק, אבל במרכז העיר שקרוב לכל – תחבורה, גני ילדים, בילויים. חיפשנו כחצי שנה, באמצעות מתווך, עד שמצאנו את הדירה הזו, שעלתה לנו 145 אלף דולר. ברור שלקחנו משכנתה, על חצי מהסכום. היתר קצת חסכונות וסיוע מההורים. זו היתה דירה מאוד נחמדה, 4 חדרים, כיווני אוויר, מיקום נהדר. גרנו בקומה השלישית ואחרונה, בלי מעלית, דירה של 100 מ"ר, ולא היתה לנו מרפסת בבניין. מחצית השכנים היו מבוגרים והמחצית השנייה זוגות צעירים. הדירה עדיין בבעלותנו, לפני חמש שנים עברו לדירה אחרת, וזו ממתינה להליך של פינוי-בינוי. להערכתי היא שווה היום 1.4 מיליון שקל".
"קנינו דירה הרוסה ושיפצנו"
ירון מזוז, לשעבר סגן השר להגנת הסביבה, יועץ ממשל, קרית ביאליק
"נולדתי ברחוב השומר בחיפה, בדירה של 20 מ"ר, שם גרנו חמש נפשות. כשהייתי בן 6 התקדמנו לביאליק, לרחוב הפלמ"ח 28. ההורים רכשו דירה של 60 מ"ר וגדלנו שם שש נפשות. הייתי קשור להוריי, היה לי ברור שאגור לידם, וכשהתחתנתי עם יפה, הייתי בעל עסק של חנות פירות, ירקות ודגים. קנינו דירה ברחוב ראובן 1 בביאליק, דירת 42 מ"ר, שלושה חדרים במכרז מחברת עמיגור. דירה הרוסה במחיר מוזל, ושיפצנו אותה. נולדו לנו שם שלושה ילדים, ולאחר מספר שנים עשינו הרחבת בנייה בגג. עכשיו היא מוצעת למכירה ב-800 אלף שקל. זה הבית שבו נולדו שלושת ילדינו ובו התחלנו את מהלך החיים הראשון, הוא זיכרון מתוק, רק עכשיו החלטנו למכור. לפני 15 שנה עברנו מול ראובן 1 לבית שבו אנחנו גרים היום, בשבטי ישראל, 150 מ"ר. קנינו בית ישן של 50 מ"ר, שיפצנו והרחבנו עם השנים. כאן לצערי יש זכרונות פחות טובים, אשתי חלתה בו, אז הבית פחות מחייך אליי, אבל אני מאמין שנצא מזה והיא תחזור לאיתנה".
